1938-2024 דב הורבט נולד בינואר 1938 בשם מירקו בעיירה סטריבצ ה, יוגוסלביה, היום סרביה, למשפחה של סוחרים אמידים. אביו היה נגן כינור אקדמאי שנקרא להשתלב בעסקי המשפחה והפך לסוחר תבואה גדול במרכז אירופה. הוא נישא לאווה (חווה) לבית גרונבאום והם גידלו שני ילדים, את דב (מירקו) ואת אחותו הגדולה, קלרה. חייה של המשפחה היו טובים ונוחים, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה המשפחה נאלצה לעבור מסטריבצ ה לעיר נובי סאד, ומשם עברו בין בתיהם של בני משפחה נוספים. אבא של דובי נתפס בעת ביקור בבודפשט ע"י הגרמנים ונשלח לבית סוהר וממנו למחנה מעצר. דובי ואימו הצליחו להמנע ממעצר בתמורה לשוחד שנתנה אימו לקצין גרמני, והם השתכנו לא רחוק ממקום המעצר של האב. בהמשך הם גרו אצל משפחת גויים עשירה עד סוף המלחמה, אך סבלו ממחלות ומרעב. לאחר המלחמה חזרו לביתם וגילו כי נתפס ע"י מקומיים. בדצמבר 1948 עלו דובי, אחותו ואימו לישראל באניית המעפילים "קפלוס",שנשאה אלפים מיהודי יוגוסלביה. לרשפון הגיעו יחד עם קבוצת עולי יוגוסלביה שבראשה עמד ולדימיר קראוס. אימו ואחותו של דובי עבדו בחקלאות ואילו דובי נשלח למשך כשלוש שנים ללמוד כילד חוץ בקיבוץ רוחמה, פרידה שקשתה עליו מאוד. את שושנה (מרכוס) אשתו, בת למשפחת ניצולי שואה מאוקראינה, הכיר דובי ברשפון, והם הפכו לזוג כשהיו בני 16. דובי שירת בחיל השריון ונפצע במלחמת סיני. בשנת 1961 דובי ושושנה נישאו ועברו לגור במשק הורבט ברחוב השקד. בהמשך נולדו להם שלושה ילדים, גלעד (1964), איל (1968) ורותי (1975). דובי היה חקלאי כל ימיו. בתקופת השיא הוא עיבד, בנוסף למשק של משפחת הורבט, גם את השדות של משפחת מרכוס. היתה לו רפת גדולה מאחורי הבית, תרנגולות מטילות וירקות מסוגים שונים. שושנה הייתה מורה ומחנכת בבית הספר המשותף רשפון-כפר שמריהו. היא פרשה לגמלאות בגיל מוקדם, והצטרפה לדובי בעבודות המשק. גם הילדים סייעו במשק. בגיל 80 לערך סגר דב את המשק החקלאי כליל ומאז החלה בריאותו להידרדר בהדרגה, עד שנפטר ב-11 למרץ 2024. דובי שיתף את סיפורו האישי בתקופת המלחמה בהרחבה. הוא מסר עדות מפורטת במסגרת יד ושם , וערך מספר מסעות ליוגוסלביה והונגריה עם משפחתו, שם שחזר את התחנות השונות בסיפור הישרדותו.