1938-2025 גילה נולדה ביוני 1938, בכפר ידידיה, בת בכורה ליהודית וורנר כהן, ואחות למאירה, שנולדה ב-1940. ההורים התחתנו בארץ וניסו להיות חקלאים בכפר ידידיה, אך לאחר שלא נחלו הצלחה עברו לרמת גן ב-1944, שם יהודית עבדה כמזכירה לפרנסת המשפחה וורנר עבר התמחות חוזרת במשך שנתיים עד שזכה להכרה כרופא (סיים לימודי רפואה בברלין לפני העלייה לארץ). ב-1946 ורנר נשלח לעבוד כרופא משפחה באזור השרון, והמשפחה עברה לגור ב"בית הרופא" ברשפון. גילה למדה ביסודי ברשפון ובגיל 13 נשלחה לשנתיים ללמוד בקיבוץ חפציבה, כילדת חוץ, וכשחזרה למדה בתיכון חדש בת"א. מגיל 16 היתה בחברות הדוקה עם בן כיתתה מרשפון, גדעון להן. בשנת 1954 הצטרפו לבית המשפחה שתי בנות דודות, לידי והלה וסרמן, שהגיעו מחו"ל. בהמשך ההורים קנו בית בשיכון הפרוגרסיבים בהרצליה פיתוח, בעזרת השילומים שקבלו מגרמניה. לאחר סיום התיכון המשיכה גילה ללימודים בית ספר לאחיות בבי"ח בלינסון, ועם סיום הלימודים ב-1960 התחתנה עם גדעון להן ויחד הם בנו את ביתם ברשפון. נולדו להם 3 ילדים: ירון (1961), ניר (1964) ומיכל (1967). תחילה גילה עסקה בגידול הילדים, טיפוח הבית ועזרה לגדעון במשק. כשגדלו הילדים חזרה לעבוד במקצוע, כאחות בבית לוינשטיין ברעננה. גילה אהבה מאד את העבודה בשיקום, בהדרכת אחיות וכאחראית מחלקת ילדים. כשפרשה לפנסיה הקימה גילה עם גדעון את "קפה גן 53" ובו אירחה אירועים של עד 100 איש. האוכל והלימונדה היו תוצרת ידיה, והעובדים ברובם היו בני נוער מהמושב. במשך כל חייה גילה היתה פעילה מאוד בחיי המושב, בהתנדבות ועם נתינה ללא גבול, טוב לב ואכפתיות. בין הפרויקטים שגילה יזמה והובילה - עוגות יום הולדת למבוגרים, "גלגולו של משק" והמשך הספר "75 לרשפון", "והגדת לבנך" במלאת 80 שנה לרשפון, התרמות דם (עם חדוה ניצן), דפי זיכרון לנפטרים, ועוד . גילה וגדעון אהבו לטייל בארץ ובחו"ל לבדם, עם קבוצות חברים, ועם המשפחה המורחבת. גילה דאגה לאיחוד המשפחה בכל הזדמנות - ארוחות שישי וחג וחופשות משפחתיות בארץ ובחו"ל. תמיד שמרה על קשר הדוק עם אחותה מאירה ועם בני הדודים. הבית של גילה תמיד היה פתוח למשפחה, לחברים ולכל אדם שהגיע מהארץ או מחו"ל, ונתן לכל אחד את מבוקשו - כוס קפה ועוגה, מיטה ללילה, עצה טובה ואוזן קשבת. לאחר פטירתו של גדעון עברו על גילה ארבע וחצי שנים לא קלות, אך היא היתה מלווה במשפחה תומכת, ונולדו לה 4 נינים. גם בתקופה זאת גילה המשיכה להתנדב במרכז לקשיש בחרוצים, השתתפה בכל הפעילויות למבוגרים ברשפון, שיחקה ברידג' עם חברות, קראה ספרים מהספרייה, ונהנתה ממנוי תאטרון ומחול בהרצליה. ובמקביל תמיד דאגה לחבריה ולאחותה. אנו ממשיכים את המורשת שהנחילה לנו, ומתגעגעים.