1979-2021 מיה, בתם של עוזי ויהודית מיכאלי נולדה ב-5.6.1979 ברשפון, אחות לשלום (1966), למושיקו (1968) ולליאון ז"ל (1981). הבית במושב היה לה לעוגן ממנו המריאה למחוזות רחוקים ואליו חזרה בכל פעם עד לנישואיה בשנת 2013. ילדה עליזה, תוססת, מלאת חיים, תובנות ויוזמות, התחנכה בגן הילדים ברשפון, בבית הספר המשותף לרשפון וכפר שמריהו ואח"כ בתיכון עירוני ד' בת"א שם סיימה בהצטיינות את לימודיה במגמה הביולוגית. את שירותה הצבאי עשתה ביחידת 8200, ומשם המריאה ללימודי מלונאות ומסעדנות בשוויץ, ואחר כך ללימודי מינהל עסקים בבריטניה. בכל התחנות קצרה תעודות הצטיינות וציונים לשבח. בהשראתה ובהשתתפותה הקימה המשפחה את "מסעדת מיכאלי - מטבח כפרי" בבית במושב, ומיה השתלבה והייתה הרוח החיה של המקום. כיוון שהייתה בעלת מזג סוער וסקרנות אינסופית לא יכלה לשקוע בשגרה וכך הרבתה לנסוע ולחקור ארצות, מנהגים וקולינריה. במשך 13 שנות עבודתה במסעדה המשפחתית הצליחה לדחוס מסעות אין ספור לאוסטרליה, ארה"ב, לתאילנד, לשנה שלימה בהודו, איטליה, צרפת, גרמניה, שוודיה, רומניה, פולין, ספרד ועוד... אבל תמיד חזרה והעשירה את התפריטים ומנהגי האירוח. ב-2013 נישאה לגלעד יוגב בן קיבוץ יוטבתה והצטרפה לקיבוץ שם נולדו שני ילדיהם עילי (2013) ולילי (2015). כבר בחופשת הלידה הראשונה נרשמה לביה"ס לקונדיטוריה עילית וטסה מדי שבוע עם תינוקה הפעוט למרכז וכך זכה הילד לבלות ימים רבים ברשפון. היו למיה עוד הרבה חלומות ותוכניות להגשים אבל שנה לאחר הולדת בתה התגלה בגופה סרטן אלים בדרגה מתקדמת, ומאז כל מירצה ויכולותיה הופנו להכניע את המחלה. לאחר שעברה סידרה אחת של טיפולי כימותרפיה והקרנות בבי"ח, היא הגיעה למסקנה שלא כך תתנהל וכי "עדיף למות בהשלמה וחיוך ולא בדרך של הרס כימי". היא סרקה כל אתר, כל כתבה וכל ספר ופגשה מחלימים ומנטורים כדי ללמוד מניסיונם של אנשים שמצאו מזור שלא בטיפולים רפואיים-קונבנציונאליים. בשנים אלה היתה לצמחונית ואח"כ לטבעונית, השתתפה באין ספור סדנאות והרצאות לפיתוח התודעה של הקשר בין גוף לנפש, עברה כל טיפול טבעי ולא טבעי שעשוי היה לקדם אותה בדרך להעלמת המחלה ואכן הצליחה בכך במשך חמש שנים. תוך כדי התהליכים שעברה היא צמחה מאד רוחנית וחברתית. ציירה, כתבה, הרצתה והחלה להתנדב במסגרות שונות. כך יזמה והקימה באילת סניף של עמותת "שלובות" - קבוצת תמיכה לנשים המתמודדות עם סרטן, יזמה את פרויקט "מדברים וכותבים סרטן", התנדבה בעמותת "עלם" באילת, ובתמיכת הקיבוץ נסעה פעמיים בשבוע לאילת עם מצרכים, ושם בישלה, פינקה, שוחחה ותמכה בנערות-יצאניות. אנשים מכל הארץ החלו להגיע על מנת ללמוד מניסיונה ולהתחזק מאישיותה התוססת, מהאופטימיות, ומהידע והתובנות שצברה. למרבה הצער הסרטן היה חזק ממנה והיא נקטפה סמוך ליום הולדתה ה-42. בעלה גלעד שלא מש מצידה במשך כל התקופה והיה שותף, חבר ללימודים, מלווה ותומך לאורך כל הדרך, וכנראה שימשיך את דרכה.