1941 2022 משה נולד ב-6.2.41 ברשפון ובה חיי כל חייו עד לפטירתו ב-12.12.22. הוא היה בן בכור לשלום (שולקה) ואידה ז"ל. כמו כל דור הילדים הראשון של המושב הוא נהג לבלות רבות בשטחים החקלאיים ועזר בעבודת המשק. הוא למד בבית הספר היסודי שהיה ממוקם בבית עבד. בתיכון למד בשנה הראשונה באורט נתניה ולאחר מכן בכפר הירוק. בצבא שירת כקשר בחיל רגלים. במשך שנות נעוריו היה חלק מחבורת ילדי המושב, קבוצה מגובשת שבילתה רבות יחד, בין היתר בפעילויות של תנועת "הנוער העובד והלומד". בגיל 17 נוצר הקשר הראשוני בינו לבין אשתו לעתיד, בארית, שהגיעה עם משפחתה לחגיגת בר המצווה של אחיו, עמי. שתי המשפחות היו בקשרי חברות שכן אביו, שולקה, והוריה של בארית הכירו עוד מארץ הולדתם, פינלנד. לאחר שסיים את שירותו הצבאי בשנת 1962 נשא משה את בארית לאשה והם הקימו את ביתם בחצר המשק. משה עבד 27 שנים כעובד ציבור במושב - נהג משאית, והוביל את התוצרת החקלאית הענפה של המושב: ירקות, פירות הדר וכן גרעינים וזבל כימי למחסן המספוא. העבודה היתה רבה והתפרסה על פני כל הארץ, מהצפון ועד הדרום, ומשה עבד בימים, בלילות, בימות השבוע וגם בשבתות ובחגים כשהיה צורך. עם ירידת הנפח של התוצרת החקלאית במושב הסתיימה גם עבודתו של משה והוא עבד מחוץ למושב כנהג אוטובוס במשך מספר שנים. למשה נולדו 3 בנות: סיגל (1963), ענת (1968) ונועה (1972). הוא היה איש משפחה מסור עם לב רחב וחוש הומור מפותח. הוא היה אבא וסבא אוהב ומעורב, שנהג לשחק ולהשתטות עם הילדים ולעזור בגידולם. משה היה יצירתי מאוד ואהב להשקיע את זמנו בביצוע עבודות תחזוקה שונות בבית ובחצר, הן בבנייה של אביזרים שונים והן בתיקונים. עיסוק זה זיכה אותו בכינוי "סבא מגייוור". אהבתו הגדולה של משה היתה נתונה למטבח. עם השנים למד לבשל ולאפות ונהנה לראות את בני משפחתו מתענגים על מעשי ידיו. העוגות שלו קנו שם וחצרו היתה מוקד עליה לרגל לבני משפחה וחברים.