1934-2020 אחי הגדול שמעון כהנר, הידוע בכינויו קצ'ה, נולד בהרצליה בדצמבר 1934 והגיע לרשפון בפברואר 1936, עם הורינו אידה ואשר כהנר שהיו בין מקימי המושב. הוא גדל ברשפון, ואחרי סיום בית הספר היסודי למד בביה"ס החקלאי מקווה ישראל ועם בני כיתתו היה בגרעין נח"ל שהצטרף לקבוץ נווה איתן בעמק בית שאן, שם חי עד לפטירתו ב-27.1.2020. במהלך חייו היה פעיל מאוד בתחומים רבים: צבא ובטחון, קליטת עליה, פעילות ציבורית בקיבוץ, פיתוח וניהול אתר ההנצחה בגבעת התחמושת, ובמקביל היה ממקימי ומובילי ענף הבקר לבשר בארץ. למרות שלא גר ברשפון מאז גיוסו לצבא ב-1952, אחי היה קשור מאוד למושב במהלך כל חייו. הוא הרבה לבקר את הורינו וגם אחרי פטירתם קיים קשר הדוק עם בני המשפחה ברשפון. הוא ראה בשנות ילדותו ברשפון את היסודות לכל מה שעשה בהמשך חייו, ונתן לכך ביטוי מפורט בספר (שיצא לאור כספטמבר 2019) " קצ'ה, שמעון כהנר להיות אחד מרבים " בו מוקדש פרק שלם ("לגדול ברשפון") לבית ההורים ולעבודה איתם במשק, ולחיים ברשפון בשנים ההן. אחי נרתם ברצון לפעילויות הקשורות בהיסטוריה של המושב, באירוע לרגל יציאת הספר "75 לרשפון" ובחגיגת 80 לרשפון. סיפורי הזיכרונות מחגיגת ה-80 יצאו לאור בחוברת "והגדת לבנך", ובה יש שני סיפורים שלו. קצ'ה היה מוכר בציבור הרחב בעיקר כאיש צבא, אך אלו שהכירוהו מקרוב ידעו שאנושיות וחברות היו מאפייניו העיקריים. תכונותיו אלו באו לידי ביטוי גם בתפקידיו בצבא, ועל כך כתב חייל-לשעבר בגדוד שלו במלחמת יום כיפור: עזבו את המילים הגדולות ("לוחם אגדי", "יחידה 101", וכאלה), הוא היה מפקד שהכיר וזכר כל אחד מאתנו, גם אחרי עשרות שנים. במלחמת יום-כיפור ובחודשים המתוחים שאחריה הרגשת שנוסף למשימות, אכפת לו מהחיילים שלו והוא זוכר שעליו להחזיר את כולנו הביתה, למשפחות, בשלום. כאחד מאלפים שהכירו אותו ממש מקרוב, עצוב לי מאוד היום. לסיום, דברים שאמרתי בהלוויה: כבן הזקונים של אידה ואשר כהנר, נולדתי 12 שנים אחרי אחי וכל חיי גדלתי וחייתי בצילו. בכוונה אני משתמש בביטוי זה, למרות שנהוג לומר אותו בהקשר שלילי בגלל שבהעדר אור אין צמיחה. אך אחי היה עץ יחיד במינו, עץ שענפיו מגינים על מי שחוסה בצילו, אך גם מאפשרים ואף מעודדים צמיחה. כך זכיתי, כל חיי, באח אוהב, תומך, מעודד ומפרגן, ואני יודע שכך נהג לא רק עם בני משפחה. אחי היה עץ גדול ומיוחד, שעודד ותמך, באנושיות רבה ואהבת-אדם, בכל מי שהיה תחתיו וסביבו. בעיני, זוהי המורשת העיקרית שלו, אותה נישא איתנו תמיד. אביגדור כהנר