1937-1923 בן עמי, בן בכור לנחמה ואליעזר אגוזי. נולד בראשון לציון, עת אליעזר עבד בקבוצת עבודה שבנתה את בסיס סרפנד- צריפין, עבור הבריטים ששלטו אז בארץ. התחנה הבאה היתה בבית הלל. אז נולדה עמליה ואחריה האח הצעיר, שרגא. שם גרו עד לאחר קום המדינה. לימודים סדירים כלל לא התקיימו והילדים שובצו בעבודות שונות במושב הצמוד לבניאס. כך בן עמי היה אחראי על פתיחת וסגירת תעלות ההשקייה, מעביר הודעות לטובת אנשי הפלמ"ח שהיו בישוב וכן איתות מורס להעברה וקבלת הודעות מוצפנות עם כפר-גלעדי. בשעות היום שלחו הודעות בעזרת סט מראות וקרני השמש ובחשיכה עם פנס רוח. בקיץ 1949 עברה המשפחה לרשפון. אליעזר קיבל את תפקיד מזכיר המושב ותנאי המעבר של נחמה היה אפשרות לרכוש משק. בן עמי התערה בחברת הילדים מהר מאד. כל הילדים הכירו את השריקה שלו, סימן להאסף לסיבוב ערב או מעשה קונדס. בשנתם הראשונות ברשפון, בן עמי למד כל יום אחה"צ עם מורה שנחמה שילמה לה ע"י ארוחת צהריים. בהמשך בן עמי למד בתיכון ב"כנות" ובחר להתגייס בגיל 17, לצנחנים. מורשת הקרב של בן עמי עשירה בפעולות התגמול, ליווי שיירות לאילת, לירושלים, מארבים ומרדפים אחר "פדאיונים" , ובהמשך במסגרת מילואים במלחמות ישראל. צנחן בנשמה. כשסיים את שרות החובה, הציעו לו לעבוד כפקיד ממשלתי בתנועת המושבים. זה החזיק בערך שנה. ברגע שהתפקיד דרש עבודה משרדית, בן עמי וויתר על המשכורת הטובה והעתיד הבטוח ופנה להקים מוסך, דבר שנמשך אליו מילדות. ליד הטרקטורים, הברזלים, הגריז, אלפי הסוגים של גלגלי השיניים, מיסבים, רצועות, רתכת פועמת או המיית הברנר בחיתוך הפלדה, הרגיש הכי טוב. המוסך היה תמיד רועש. קול המחרטה, הריתוך או הקידוח ומעל זה וויכוחים וצעקות של העובדים ויותר מזה של חברים שאהבו להתכנס סביב מנוע פתוח וסיכוי לבדיחה טובה. את מרים פגש בטיול משותף של הצעירים מהאזור. נקשרו נפשותיהם ובשנת 1962 נישאו ונפתח פרק חדש. אליעזר מכר את הפרה המובחרת ביותר מהרפת המשפחתית, ורכש במושב משק ממשפחת מצגר לזוג הצעיר. הבית גדל והתרחב ולידו צמח מוסך לתפארת. דני מנהיים שעבד כנער במוסך, נכנס כשותף וביחד פיתחו מנגנון ליקוט כותנה ע"ג קטפת. כך מידי שנה בסתיו עבדו עם המלקטות מצפון הארץ דרך העמקים ועד הנגב. במהלך השנים בנו גם סככות במשקים לגידול הודים ומיכלי התערובת, מיכלי הנפט לחימום שחוברו לעמוד על פינת המיכל, תיקוני טרקטורים ובהמשך גם רכבים 4x4. בן עמי ומרים הולידו ששה ילדים ובהמשך צרפו למשפחה עוד שלושה ילדים במסגרת אומנה. כאשר הילדים גדלו, התחילו מרים ובן עמי לטייל בעולם. בן עמי רכש לעצמו תחביב חדש- צילום. וכך תמיד הסתובב עם מצלמה גדולה על הכתף ותיק ציוד על הגב. מצלמת ווידאו כבדה ואחריה מצלמות משופרות ומעודכנות. בדרום אפריקה, במזרח הרחוק או במסע איסוזו בדרום אמריקה. בן עמי התנדב שנים רבות במסגרת הצבא בפיתוח הראשוני של מערך הטילים. התקנות מיוחדות ליחידות מיוחדות ועוד. אח"כ בהג"א ובשנים האחרונות גם כ"סבא של הגן" בהרצליה. תמיד היה נכון לצאת לטיול, ללוות את טיולי הילדים והנוער בצופים, מומחה לפתרון בעיות חשמל, תיקונים במערכות צנרת במשקים וגם נגר שבנה את גרם המדרגות ואת הארונות בבית. לתת יד לעזרה - רק תרימו דגל. הכל אפשר לפתור. לתקן ולבנות יש מאין. עסק בין השאר גם בקרמיקה כתחביב ויצר באובניים סטים שלמים לפי הזמנת הילדים והנכדים. הרבה כלים ופסלים מרשימים עמדו בתערוכות קרמיקה במועצה. אבא היה אדם חברתי מאד. אופטימי בראייתו את החיים. למד כל הזמן. קרא הרבה. ידע לספר סיפור טוב או בדיחה מוצלחת בהתאם למצב. איך הוא זכר את כל הבדיחות?? תמיד הסתכל קדימה בתקווה. ולימד אותנו איך לאלתר, לתקן, למצוא דרך להתמודד.