חנה נולדה בגבעת ברנר במרץ שנת 1953, בת אמצעית לדב ולאה מרחב ז"ל ואחות לאיטה וזיוה. הילדות עברה עליה כעל כל בני דורה בקיבוץ, בזיכרונותיה סיפרה לנכדים בעבודת השורשים על כך שהוריה, ניצולי שואה, שעלו מפולין ומליטא חיו בצניעות בחדר הקיבוצי, ואילו היא גדלה בבית הילדים ובבית הכולל, ואהבה משחקי כדור, קלאס וכדורעף. בשנות הנעורים הכירה את נחום שלמד שתי כיתות מעליה, והחיבור ביניהם הושלם במהלך השירות הצבאי, שעשתה בחיל השריון. עם השנים נולדנו הילדים תחילה שרון, ואחריה ליטל, גלי ורועי, הצעיר שבחבורה. היא אהבה מלאכת יד, סריגה, תפירה, מקרמה, וכל עיסוק ידיים אחר, ויצירותיה קישטו תמיד את הבית. עם השנים למדה את מקצוע הקוסמטיקה, ועבדה במשך שנים רבות באהבה גדולה בקוסמטיקה בקיבוץ. עם בוא ההפרטה ולאור מצבה הבריאותי החליפה את הקריירה בקוסמטיקה בעבודה בצוות של בית חלומותיי. במשך שנים רבות באהבה ומסירות דאגה לסדר, ולארגון המקום, עד אשר הוחלט על סגירת האתר, ועקב מצבה הרפואי, אשר החל להתדרדר בשנים אלו פרשה מעבודה סדירה. בשנים שבאו לאחר מכן, הייתה עסוקה יותר מאשר בשנים בהם עבדה באופן רשמי. היא טיפלה במסירות ואהבה בסבא דב, וברינה ואריה מוזס, שהיו חלק בלתי נפרד ממשפחתנו. הנכדים שגדלו ונוספו הפכו למרכז עולמה, והיא השקיעה בהם את כל הכוחות, והרעיפה עליהם את אהבתה הגדולה. מבין עיסוקיה בשנים האחרונות התמסרה לארגון מחסן התרבות, ולסיוע בחגי הקבוץ, בלוח המודעות, בסידור התפאורה והמפגש עם המפיקות, שצריכות איזה חולצה מיוחדת לריקוד מתחתית הארון. בנוסף התחברה בשנים האחרונות לפעילות הקהילה התומכת, ושמחה להשקיע שם מזמנה, אם באיסוף הרישומים לנסיעות, ליווי בטיולים ונופשונים, ותמיד במילה טובה וחיוך. למרות מחלתה והמגבלות הרבות שהיו לה, לא ויתרה על אהבתה הגדולה לנסיעות וטיולים, עם הילדים בצעירותה לכל פינה בארץ. ועם נחום בהמשך לכל מקום בעולם. חנה אמא, סבתא, אחות, הרעיה והחברה נגעה במשך השנים בהמון אנשים ברחבי הקיבוץ ונכנסה ללב של כולם. היא אהבה את העשייה ואת החיים, בדרכה השקטה אך הנוכחת מאוד, וללא מהומות, וכך גם סיימה אותם. בדרכה שלה. בשקט, במיטתה, כשהמשפחה הקרובה לצידה. אוהבים ומתגעגעים המשפחה.

חנה שיר