יואב של המשפחה, יואב של הכיתה, יואב של בית הספר, יואב של החבר'ה, יואב של החברים בקיבוץ ויואב של קבוצת הצועדים "ניקוי ראש". לא ויתרת על הצעידה היומית, כל כך אהבת את השעה הזאת. ובשעת הצעידה, כשאנחנו מדברים, מתווכחים ומנתחים את כל סוגיות הקיבוץ, הכרתי אותך, את טוב לבך, את היכולת המופלאה שלך לראות את האור והטוב בכל אחד ואחד, ואף מילת שלילה. צדיק. לא פעם, כשצעדנו רק שנינו, היית מספר לי על הקונצרטים שכל-כך אהבת, על העבודה בגביש, על משפחתך, על ילדיהם של אחיך ואחותך בהם התגאית כאילו היו ילדיך שלך. אזכור את ההומור שלך, את הנאיביות ויותר מהכול את טוב ליבך. יואבי! החיים לא פינקו אותך, אך תמיד ידעת להיות שמח בחלקך, רואה את היש. עכשיו אתה יכול לנוח ואנחנו נמשיך ונצעד כשאתה עמוק בליבנו לאורך הדרך. (אורנה עציון) עשרה קבין של טוב לב רחמים וחמלה ירדו לעולם. תשעה קבלת אתה, יואבי. ל"ו צדיקים יש ואתה הצדיק הל"ז. היינו חברים יותר מארבעים שנים. הפכת לחלק ממשפחתנו. חבר קרוב, בן בית, ידיד אמת, נשמה טהורה. תמיד חלק מרקמת חיינו בימות חול ובימי חג. בצנעה ובשקט, בהומור פרטי וללא שיפוט. אנחנו מבטיחים תמיד לזכור. את ההליכות המשותפות שלנו בשדות וברחבי הקיבוץ, ואת ברכות השלום הלבביות מכל עובר אורח, אליך ובחזרה. את מוצ"ש והטלפון ששואל אם אנחנו בבית ואת ההזמנה לקפה ושיחה ארוכה של עדכון על מה שקורה, שקרה, שעתיד לקרות. את מחיאות הכפיים ליהודית רביץ או לפוליקר אחרי כל שיר. אתה הרי מכיר כל צליל וכל מלה. לוקחים אתנו להמשך הדרך את החיוך, את מאור הפנים, האופטימיות האינסופית, את היכולת הנדירה לראות רק מבעד למשקפיים ורודים. (אפרת ועודי מנור) יש אנשים יש אנשים שלא ניהלו שום דבר לא הפיקו דבר ולא חידשו שום חידוש. הם לא נבחרו לתפקיד מרכזי ומעולם לא טיפסו במעלה הסולם. הם לא רצו את מרוץ החיים לא צברו שום רכוש או כול חומר. הם לא המציאו דבר ולא כתבו איזה ספר לא היטיבו נגן או לשיר או לרקוד. הם לא היו גבוהים ולא יפי גוף לא בריאים במיוחד ועם מגבלות ולא ספורטאים שזכו למדליות. הם לא הובילו חיילים אלי קרב ולא חרפו את נפשם למען מולדת. אבל הם היו יותר מכול אלה, מין קסם פשוט שלא ניתן להסבר. הם הפיצו סביבם רק טוב ושמחה אהבה ללא מגבלות וללא התניה הם היו באמת מקור לאור שנוגע. וזה יואב. (עמיר לוי)

יואב פלדי