אמיר נולד בגבעת ברנר בחורף 1953 לאריה וגרדה. כבר בגיל צעיר התבלט כספורטאי, עובדה שסייעה לו להשתלב בלימודי ההתעמלות של 2 כיתות מעליו ומתחתיו, סה"כ 12 שעות שבועיות בספורט. עם הקמת נבחרת הכדורמים הוצב אמיר בשער והיה אחד מעמודי התווך של הנבחרת המקומית שלחמה בציפורניים ובשיניים בקבוצות גוש זבולון וגבעת חיים. גם בכדורסל נוישטט היה כוכב, ולאחר שהיה שותף להישגי הנוער צורף לסגל הבכיר של הפועל גבעת ברנר בליגה לאומית. עם גיוסו לצבא, התנדב לנח"ל, והיה החייל הראשון והאחרון שסיים קורס מ"כים מבלי שירה צרור אחד ב'עוזי'. כמד"ס מוכר בילה בכל היאחזויות הנח"ל, ואין נח"לאית בתחילת שנות ה- 70 שלא זכתה להכירו....במלחמת יום הכיפורים לא זכה בצל"ש, אך היה הראשון ש'ספג' את 'ועדת אגרנט' שקבעה שכל החיילים ה'מיותרים' (והמד"סים של הנח"ל ביניהם) יעשו הסבה לשריון. אמיר בעורמה 'נוישטטית' שליוותה אותו כל חייו הצליח גם כאן להיות היחיד שחזר לשרת כמד"ס בפיקוד הנח"ל. עם שחרורו השתלב אמיר בעג"ש ובזמנו הפנוי פרח בנבחרות הכדורסל והכדורמים והגיע לשחק בהפועל תל אביב וגליל עליון. אמיר, שמספר לא קטן של בנות זכו להינות מחברתו פגש את אסתי ונולד להם מתן. יום אחד היה....לילה.. ונוישטט נאלץ לנסוע לניו יורק, ארה"ב, שם פתח קריירה חדשה של נהג הלימוזינות של בנות 'עלית' ,סוכנות דוגמניות העל המובילה בעולם. גם כאן עלו יכולות התקשורת הנודעות של אמיר, אך הסיפורים מתקופה זו חסויים יחד עם שאר עלילות נוישטט בעולם הגדול. לאחר שסוכנות הלימוזינות פרחה והורחבה יצא אמיר לאטלנטה ושם נשאר מספר שנים, לאחריהם המשיך עם 'עסקיו' למקסיקו, וההמשך עוד יבוא!