אודי נולד בגבעת ברנר ב- 1959, בן ליענקלה ורבקה, אח אמצעי לרובי הבכור וורד הצעירה. כילד 'קטן' בלט בחברת הילדים, בשערו הבלונדיני המתנפנף לכל עבר, בקומתו שהגיעה ל- 2 מטר בטרם מלאו לו 16 ובעיקר, בנועם הליכותיו. אודי היה חבר של כולם. למרות גובהו, הוא דיבר עם כולם 'בגובה העיניים', קטנים כגדולים, חשובים (בעיני עצמם ואחרים) וכאלו שחיו בשולי החברה. כנער עבד בעג"ש ורוחו הטובה שרתה בכל, גם בחבריו וגם בבוגרים, שלא פעם 'הסתלבטו' על תמימותו שלא ידעה גבול. כשהגיע שעתו להתגייס, בחר ב'גולני' והגיע ליחידת ה'עורב' - וגם שם - היה תמיד במרכז העניינים, עוזר לכולם, ותמיד מתנדב. אחרי השחרור חזר למשק, לעג"ש, לחברה' - ושוב עם החיוך התמידי, השאלות הנאיביות והרוח הטובה. כשכולם 'התברגנו', הקימו משפחות, הלכו ללמוד אודי יצא ל''חפש את עצמו'. בהתחלה היה זה 'סיר הפלא' שהמציא, סיר קטן שמנגן ברגע שהפעוט עושה פיפי... אח"כ כמה שנים בדנמרק עם קארן, אהבתו הגדולה, ואז חזר לתל אביב, אל החברים . על המסעדה שפתח בפלורנטין בכלל ועל התפריט המקורי בכלל לומדים עד היום ב'תדמור'... אחת מחוויתיו ה'מכוננות' היה הקשר המיוחד שם ורה שהסתיים בצורה טרגית וכמעט הפיל אותו לקרשים. אבל אודי התאושש. באחת מגיחותיו לחיפוש עצמי 'התנחל' בנחל החצבאני למשך כמה חודשים והפך את ה'זולה' שלו לאחת מנקודות המפגש המרתקות בגליל. חברים ומשפחות הגיעו לבקר אותו ואת אלפרד, כלבו הנאמן. השהות במחיצתו היתה כמו עצירה לרגע ממהלך החיים, הנחל, מנורות השמן שהיה מדליק מדי ערב והשיחות לתוך הלילה היו כ 'דלק' משובח' להמשך הדרך. שם בנחל החל אודי להתעניין בבודהיזם וברוחניות, וכמו תמיד, כשכולם עשו עוד ילד או החליפו עבודה אודי שינה כיוון ונסע לתאילנד, אל 'הדבר האמיתי'. שם בג'ונגלים היה 'הנזיר הבלונדי הגבוה בעולם' לאיש רוח ומעש. בין התבודדות ומדיטציה יצא לטפל בפליטי מלחמה על גבול תאילנד ולא שכח לשמור על קשר מכתבים ואינטרנט עם חבריו. כשנראה היה ש'הלך לאיבוד', צוות 'חילוץ' (ניר, צחי, וערן) יצאו להציל אותו... התוצאה היתה הפוכה, הם כמעט נשארו איתו וחזרו מלאי חוויות ורשמים מהנזיר. אחרי 5 שנים החליט אודי לחזור לארץ וליישם את מה שחווה ולמד בתל אביב. המפגש עם החברים היה טבעי לאודי שפסע בגלימתו הצהובה ברחבי תל אביב וגבעת ברנר ומסביר לכל מי ששאל את עיקרי הבודהיזם והדרך לחיים שלמים יותר. ואז עוד שינוי כוון, הפעם עם אלין הבלגית אותה הכיר בתאילנד והחליט לנסוע איתה לבלגיה. שם התגלתה המחלה. אודי חזר הביתה ובמשך שנתיים עמד בגבורה בטיפולים קשים וכואבים, תוך שהוא שוב דואג לכולם, הופך את חדרו בשכון ה' ל'אשראם' ומבטיח, שיהיה טוב... אוהבים אותך!