יוסף נולד ב-18.1.1926 בטנג'יר שבמרוקו הספרדית למסעוד ומזל כהן. יוסף היה הילד החמישי במשפחה בת שבעה ילדים. הוא למד בתלמוד תורה, ידענותו הגדולה הייתה בחומש, בטעמי מקרא, בתפילות, במזמורים, מתי שרים ואיך. יוסף סיים את בית הספר היסודי ויצא לעזור בפרנסת המשפחה. היו לו ידי זהב. הוא היה אופה, סנדלר, רפד. את כל המלאכות האלה עשה כאיש מקצוע. יוסף הכיר את שושנה ביטון שהייתה יפהפייה אמתית והתאהב בה, וב-1947 שניהם נישאו והקימו בית. בשנת 1948 נולד בכורם, אשר. אחר כך נולדו מזל, שמחה, יעקב ורותי. המצב המדיני היה קשה והערבים התנכלו ליהודים. שושנה ויוסף החליטו לעלות לישראל. בשנת 1954 לקחו את חמשת ילדיהם ואת הוריהם והחלו את המסע לארץ. תחילה נסעו ברכבת מטנג'יר לקזבלנקה, ומשם הפליגו למרסי שבצרפת. במחנה מעבר שהו שלושה חודשים ומשם הפליגו באנייה "ארצה" לנמל חיפה ששם קיבל את פניהם יהודה קטן ומשם הופנו לגבעת ברנר. הניתוק מהמשפחה המורחבת, מהשורשים, מההוויה היהודית של יהדות צפון אפריקה, גרמה אצלם לשבר גדול. לא רק שהם היו צריכים להיקלט, אלא היו צריכים לדאוג לקליטת ילדיהם בתוך חברה שעד אז הייתה די חד גונית. שושנה הלכה לעבוד במטבחי גבעת ברנר ויוסף עבד לאורך שנים בפרדס בקטיף, איסוף הארגזים והעמסתם על הטרקטור, בהובלה, בנטיעות ובהשקיה. לאחר מכן עבד כמה שנים בבית היציקה ב"מטר" ובחדר שטיפת כלים. בשנים האחרונות עבד בכריכיה. הוא השתתף בכמה ממלחמות ישראל, מלחמת "קדש", מלחמת "ששח הימים" ובמלחמת יום כפור כאשר חלק מילדיו ומחתניו כבר משרתים בצבא. בשנת 1984 חלתה רעייתו שושנה והוא טיפל בה בעזרת הילדים עד כמה שהיה יכול. היא נפטרה כעבור 3 שנים. יוסף נפטר ב-7.12.1998