אבא נולד בגרמניה בעיר מנהיים ב 2 בפברואר 1932 ללאה ושמעון מנסבך הסבים שלנו. אורי,אחיו היחידי היה כבר בן כשנה וחצי, כשאבא נולד. הם גדלו בבית עם השקפת עולם שמאלנית עם אידיאולוגיה חזקה לעבודת כפיים, חקלאות ולבניית מדינת ישראל. הוריהם דיברו ביניהם גרמנית, אבל לעולם לא עם הילדים, מתוך רצון להקנות להם את השפה העברית. כשהיה אבא בן כשנה וחצי, הוריו בעלי השכלה אקדמית, עזבו את גרמניה ועלו לארץ. הם התישבו בסמוך לחיפה, בעיר גנים, במעברה. אחרי כ 13 שנה, עברה המשפחה ליבניאל, שם גידל סבא שמעון ירקות. בגלל עמדותיו הפוליטיות של סבא, סבלה המשפחה מחרם איכרי המושבה, והמשפחה התקשתה למכור את היבולים שגידלו. סבא שמעון, התגייס לצבא הבריטי ושירת במצרים כך הצליח לפרנס את משפחתו. כשהיה אבא בן 15, למרות שהצטיין בלימודים, עזב את בית הספר כדי לעזור להוריו בפרנסת המשפחה. בחופשים, לעיתים, ביקר אבא בגבעת ברנר אצל דודו יהודה חרש ורחל. אז נפגש לראשונה עם מי שאחר כך היו לחבריו בקבוץ. בצבא, שירת אבא בחיל אויר, כטכנאי מטוסים ועשה שירותו בשמחה, גם בשרות מילואים. הוא השתתף בכמה מלחמות והיה חדור ציונות כל חייו. לאחר שחרורו מהצבא, ואחרי תקופה במושבה, דודו יהודה חרש הציע לו לבוא לגבעת ברנר. אבא נענה להזמנה עבר לגבעת ברנר והשתלב בעבודה בגידולי שדה. אבא הכיר את אמא, הם התאהבו ומיהרו להתחתן. עקב לחץ הסבים שלנו, הם ניסו לחזור למשק החקלאי ביבניאל. משלחת של חברים טובים מהקיבוץ, הגיעה ליבניאל והצליחו לשכנע אותם לחזור לקבוץ. הם שבו לגבעת ברנר ובנו את חייהם כאן. ילדו וגידלו אותנו, 3 ילדים והשקיעו את ליבם ונשמתם בעבודה ובמשימות היומיום. אבא השלים לימודים ואחר כך, עשה בהצלחה, תואר הנדסאי מכונות ברופין. בזקנתם, הוריו של אבא, אותם אהב בכל ליבו, עברו לגור קרוב אלינו. הוא התגייס כל כולו למשימת הטיפול בהם ודאג לכל מחסורם מא' ועד ת'. אבא ליווה את הוריו בסוף ימיהם, בנאמנות ובמחויבות אין קץ. אהבת חייו של אבא, אחרי האהבה למשפחה, היתה המוסך. שנים רבות עבד במוסך ואף ניהל אותו בתקופה רגישה, של תחילת תהליך ההפרטה. הוא התקשה לזרום עם השינוי ורצה לשמור על הישן, המוכר והבטוח. אבא שלנו היה איש צנוע ונעים הליכות. הוא לא הרים את קולו, לא הסתכסך או רב עם אנשים, הישרה סביבו אוירה טובה ועבד בהצלחה גם עם גלעד בנו, עד שלא יכול היה עוד. כשגדלנו,יצאו ההורים שלנו, בשליחות התנועה, לעזרה לקבוץ אחר שנקלע לקשיים. הם מלאו את משימתם על הצד הטוב ביותר וזכו לשבחים ותודות. במחלה שתקפה את אבא, הוא איבד אחת מעיניו. למרות זאת, הוא לא ויתר והמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל. ברבות השנים, בגלל בעית הראיה, הוא נאלץ להפסיק לנהוג ובהמשך, להפסיק גם את עבודתו. לפני כשנה וחצי, נפל אבא ושבר את עצם הירך. הוא חזר הביתה כבר לא אותו אדם. מכאן התחיל פרק חדש ועצוב בו גופו הלך ונחלש. הוא זכה לטיפול מסור ממערכת הבריאות בקיבוץ ואנחנו משפחתו הקרובה, לא עזבנו אותו לרגע. אבא שלנו נפטר ללא סבל בתוך שינה עמוקה, עטוף באהבת ילדיו ונכדיו. יהי זכרו ברוך.

יוסי מעיין