אברהם נולד ב- 1897 בעיירה קטנה בליטא כבן הזקונים למשפחה עם 8 ילדים וזכה לפינוק מיוחד מצד האם וחינוך קפדני ודתי מצד האב. להוריו היתה חנות קטנה אך הבן הצעיר נשלח ללמוד בתחילה ב'חדר' ואחר נשלח לעיר הסמוכה ללמוד בישיבה. הגמרא והתלמוד היו כל עולמו של הילד הצעיר שנאלץ כמו רבים מהילדים חסרי האמצעים לאכול כל ערב (עסען טעג אונד טרינקען טרעדען לאכול ימים ולשתות דמעות) על שולחן משפחה יהודית אחרת. המצב השתפר עם המעבר לישיבה בעיר הגדולה שאבלי. שם התוודע הנער הצעיר לעוולות העולם, הניצול והרמיה, גם בעולם החיצוני וגם רחמנא לצלן בעולם היהודי - דתי. בגיל 15 עבר אברהם לישיבה הנודעת בעיר טלז וזכה להכיר את העולם התורני מקרוב, עובדה שחיזקה את הספקות שאחזו בו בקשר לעתידו. עם פרוץ מלחה"ע הראשונה באוגוסט 1914 חזר לעיירה ושוב חזר לשאבלי, כעוזר מורה (לאחיו אבא של שולמית לכיש) בביה"ס היהודי 'תלמוד תורה'.היהודים שנקלעו בין הפטיש הגרמני לסדן הרוסי גורשו מבתיהם ובן יום היו לפליטים. אברהם ברח עם אחיו ומשפחתו ולאחר שמצאו את ההורים והאחיות המשיכו עם זרם הפליטים לרוסיה הלבנה, אל העיר היהודית הגדולה ויטבסק. אברהם בן ה- 18 הגיע אל העיר בה פעלו נציגי כל המפלגות והזרמים מאנשי חב"ד ועד ה'בונד' - מפלגת פועלים היהודית . עד מהרה מצא את עצמו לומד ומלמד ספרות יהודית במחתרת, שלטון הצאר היה אז בחרדה מנסיונות המרד. בפברואר 1917 פרץ המרד הראשון וכל הפעילות הציונית הותרה ויצאה לאויר העולם, אך רק לתקופה קצרה. הבולשביקים שהיו לקומוניסטים אסרו שוב על כל התארגנות פוליטית. עם התקרבות הכוחות הגרמנים יצא אברהם עם רבים מחבריו לטמבוב, מדרום מזרח למוסקבה ושם עסק בהוראת עברית, תנ"ך והסטוריה. באחת מנסיעותיו למוסקבה שם לימד עברית נאסר וישב חודשיים בכלא. ב- 1921 קיבלה המשפחה אישור לחזור לליטא ואז גילה אברהם שכל בני גילו מגוייסים לצבא הליטאי. משקפיים מספר 6 משוחרר ולאברהם מספר 5.5, שנתיים בילה במשימות שמירה בצבא וכשחזר ב- 1923 לעיירה היה למורה בבית הספר המקומי ופעיל בתנועת 'החלוץ'. ב- 1924 הצטרף להכשרת 'כיבוש' שם למד את 'טעמה' המיוחד של עבודת הכפיים ואחר המשיך להכשרה בממל.