יוכק'ה נולדה למציאות חיים קשה. מלחמה באירופה. כתינוקת היא נוסעת עם אמא שלנו לפולין, וברחמה של אמא שלנו ילד חדש, יונתן. במזל, הן מצליחות לחזור לארץ. בהיותה בת כשנה, נולד לה אח, יונתן. נישואי הוריהם היו נישואים פיקטיביים. אמא שלנו לא רצתה בהם, אולם להתיר אותם ולקחת את שני ילדיה איתה, היה קשה ומסובך. אחרי שברחה מבעלה, אביהם של שני ילדיה, והגיעה לגבעת ברנר, ניהלה אמא שלנו משפט בו זכתה, והותר לה לקחת את יוכק'ה איתה. רק אחרי פרק זמן, שלא ידוע לי במדויק כמה הוא, כשהיתה יוכק'ה, כנראה, בת 6, זכתה הילדה להתאחד עם אמה. אבל, עם האיחוד המיוחל, היא הופרדה מאחיה הקטן ומסבתה, אליהם היתה קשורה. בהמשך, בהחבא, הגיעה הסבתא מדי פעם, לבקר את נכדתה בגבעת ברנר ואסור היה ליוכק'ה, לגלות לאמא שלנו על הביקור. הילדה הקטנה הזו, נשאה איתה סוד גדול, שאסור היה, שיתגלה לאמה. בשנים האחרונות, בשיחות שניהלנו בינינו, הזכירה יוכק'ה מידי פעם, איך טיפלה בנו, אחיה הקטנים, אבנרי ואני. איך הביאה, אותנו בארבע, מבית הילדים לחדר ההורים. איך היתה עושה לאמא שלנו הפתעות. מנקה ומסדרת את הבית של ההורים. יוכקה היתה הילדה הטובה, העוזרת, שנמצאת היכן שצריך אותה, והיתה גם אחות טובה לאחיה הקטנים. כשגדלנו, ויוכק'ה ויוסי כבר זוג צעיר, הם עזבו ליבניאל, ושהו שם תקופה מסוימת. אהבנו לנסוע אליהם ולבלות איתם, הרחק שם בעמק שנחקק בזכרוננו, כמקום שכייף להיות בו. לימים, נפרדו דרכינו. מקומות אחרים, עם אנשים אחרים, עיסוקים אחרים, בני זוג, ילדים, עולמות אחרים. השנים האחרונות, לא היטיבו עם יוכק'ה ויוסי. יוכק'ה, שבמשך שנים עבדה במסירות ועם כל הלב, עם קשישים וחולים הלכה ונחלשה. התקשתה בהליכה ובתנועה בכלל, עד שלא יכלה עוד לעבוד, והיתה רוב היום בבית. יוסי, היה אף הוא בבית. עד שלפני יותר משנה, יוסי נפל ולא חזר עוד הביתה. יוכק'ה נשארה לבדה בבית, עד שעברה לבית "שקמה". תקופה ממושכת לא השלימה יוכקה עם עזיבת הבית שלהם, והתקשתה להשתלב ולהנות ממה שהיה למקום החדש להציע לה. מי שטיפלה במשך שנים באחרים וסעדה אותם, התקשתה להיות בעצמה מטופלת לקבל ולהשלים עם מצבה. לפני שבועות מועטים, התבשרה יוכק'ה, כי מחלתה, ממנה ידעה כי החלימה, חזרה ותקפה אותה. היא היתה כבר מאד חלשה ובמצב רוח קשה, לא האמינה שתחלים ובקשה שלא לעבור כל טיפול. יוכק'ה נפטרה שבועות אחדים אחרי שמחלתה התגלתה מחדש. יהי זכרה ברוך. דבורי אחותך