ניצה נולדה בשכונת "מקור ברוך" בירושלים, ב' באב תש"ד, 22.7.1944 להוריה כוכבא (לבית נחמיאס) ואליהו קבלי, אחות לדרורה ויצחק. ילדותה עברה עליה בימי מלחמת העצמאות ובירושלים המחולקת שלאחריה. בעת המצור על ירושלים, במלחמת העצמאות, פגע פגז של הליגיון הירדני בבית המשפחה והאם, כוכבא, נהרגה. אירוע טראומטי זה הטיל צל כבד על כל חייה. ניצה, בת הארבע, גדלה מאז בבית סבתא וסבא, שרה וחיים קבלי. בגיל שלוש עשרה הגיעה לגבעת ברנר כילדת חוץ ואומצה ע"י משפחתם של עופרה וג'קי שוורץ שפתחו בפניה את ביתם ואת ליבם. ניצה הוקירה להם תודה ושמרה על קשרים חמים עם משפחת שוורץ עד ליומה האחרון. ב-1963 התגייסה לצבא ושירתה כ'מורה-חיילת' בבית ספר בבאר שבע. בתום השירות הצבאי שבה לגבעת ברנר וב-1965 נישאה ליצחק ואח"כ נולדו איתי וענבל. למדה בסמינר הקיבוצים ובמשך כ-25 שנים עבדה בבית הספר היסודי בגבעת ברנר, תחילה כמורה מחנכת ואח"כ כמורה לחינוך מיוחד. לאחר מכן עברה לעבוד בספריה, כמה שנים ב'ספריית הילדים' ואחר כך בספריית הקיבוץ. כמאמר שירה של לאה גולדברג "שורשי בין שני נופים שונים" - כך שורשיה של ניצה היו בין ירושלים בה נולדה ושבה אירעה הטראומה הקשה לבין גבעת ברנר בה ניסתה לצמוח מחדש. לידתן של נכדותיה גוני ודורי הוסיפה אור ואהבה לחייה. במשך השנים יצאו לאור חמישה ספרים פרי עטה הכוללים שירה, סיפורים ורשימות: "על פי בור המים" (עקד 1984). "שרף ארנים" (ספרית פועלים 1989). "ואולי עוד אצמח אליך" (עקד 1995). "אחרי ימים רבים" (כרמל 2008) "אלומה לקט שכחה ופאה" (צבעונים 2015). בשנים האחרונות התדרדרה בריאותה והיא זכתה לטיפולה המסור והאוהב של וורשה הנפלאה ונוצר ביניהן קשר חזק. ניצה הלכה לעולמה ב-9/12/2021, ה' טבת תשפ"ב.