אבא נולד בשנת 1933 בקטוביץ שבפולין כבן יחיד להוריו ברנרד וברטה (אחיו יוסף נפטר בינקותו). כשהיה אבא בן 6, פרצה מלחמת העולם השנייה. אבא והוריו נרדפו ונדדו ברחבי אירופה במהלך כל המלחמה. הם סבלו מרעב, קור והשפלות. בתום המלחמה, נאסף אבא למחנות העקורים בגרמניה ובשנת 1947 עלה עם 2560 פליטים לארץ ישראל באוניית המעפילים תיאודור הרצל. בהגיעם לארץ ישראל, נלקחה האונייה לאחר קרב עיקש עם הבריטים למחנות בקפריסין, שם שהה אבא עוד חודשים רבים בטרם עלה לארץ. לגבעת ברנר הגיע לבדו וחסר כל, כשהוא בן 13 בלבד והצטרף לכיתה של צברים והיה כבן לברונו ואסתר דודיו . אימו ברטה הצטרפה אליו לאחר כחצי שנה. אביו ברנרד לא שרד ומקום קבורתו אינו ידוע. אבא חי כל חייו בגבעת ברנר, הוא היה גאה מאד בהיותו חבר הקיבוץ ואהב בכל נפשו ומאודו את חיי הקיבוץ והווייתם. הוא היה מעורה מאד ופעיל בחיי הקיבוץ ונבחר לכמה וכמה תפקידים מרכזיים. אבא הקים עם אמא משפחה רחבה והשאיר אחריו 5 ילדים, 12 נכדים ו 3.5 נינים. בנוסף, אימצו ההורים את לבנה ושלמה מחברת הנוער אמירים, שהיו לנו כאח ואחות. אמא היתה אומרת: "יש לי 5 ילדים עם צירים ו 2 בלי צירים". בשנת 1989 אורי חלה, אבא ואמא עשו ככל יכולתם, במסירות רבה כדי להעניק לאורי, אור בתוך האפילה. במשך שנתיים נאבקנו במחלה הקשה ולא יכולנו לה. האסון, עם לכתו של אורי, ליווה את אבא עד יומו האחרון וכדבריו: " אורי נכח בחיי כל יום וכל שעה גם 30 שנה אחרי לכתו". ב 30 השנים האחרונות, ניהל אבא את עמותת כח המגן על שם ישראל גלילי באפעל כהיסטוריון צבאי. עבודה זו פתחה בפניו עולם מעניין, עבודה מאתגרת וחברויות אמת. לפני 5 שנים ליווינו את אמא בדרכה האחרונה. בחודשים האחרונים לפני לכתה של אמא, אבא דאג וטיפל בה במסירות אין קץ. עד לפני 5 חודשים, אבא היה מאד פעיל. עבד, נהג, יצא לטיולים רבים בארץ ובחו"ל, נסע לקונצרטים. כדי לבוא לבקר אותו, היינו צריכים לתאם מראש, שכן הוא לא היה הרבה בבית. ואז אבא חלה במחלה שכבר ביקרה בביתנו בעבר. כשהתבררה העובדה שהסרטן כאן כדי להישאר, קיבל אבא החלטה אמיצה ומפוקחת. הוא החליט לקחת את גורלו בידיו, להקדים את הסבל והתלות ולהיפרד מהחיים בעודו צלול וזקוף. מאז, המוני אנשים התדפקו על דלתו ובאו להיפרד ולתת לו את אהבתם. אבא זכה לשמע בשבחו עוד בחייו. אבא נפרד מנכדיו, ניניו חתנו, כלותיו וחתני נכדותיו בליל הסדר האחרון. ב-30 למרץ 2021 נסענו, חמשת ילדיו, עם אבא לשווייץ. טיילנו במשך יומיים, טיול שבו צחקנו ובכינו לסירוגין. היום, יום חמישי, בשעה 11:00 שעון ציריך, אבא לגם רבע כוס ושקע בשינה עמוקה שממנה לא יתעורר. מחר, יום שישי, נחזור לארץ. המסע שחווינו עם אבא בימים האחרונים בשוויץ, היה קשה מנשוא אך היו בתוכו המון תעצומות נפש והמון למידה. רגע לפני שאבא שתה את הנוזל, הוא הרים את הכוס ואמר: "לחייכם!" אבא נפרד מאיתנו כשהוא יושב זקוף, גאה ומוקף באהבה. נתגעגע אליו מאד.