יובל, הבן הבכור של מיכה וחוה אבני נולד בחורף 58, ילד מתוק, ילד שובב שפניו הקסימו את כל רואיהם, והיו לפלא בעיני אביו הצלם שלא חדל לצלמו, ומאוחר יותר לשלבו ב"תפקידים הראשיים" בסרטים שביים וצילם, ביניהם הסרט "אדם וחוה" בו כיכבה גם אחותו הקטנה (הסרט נאסר לפרסום בקיבוץ על ידי ועדת החינוך..), "הקן" ועוד. עם בגרותו הפך מילד שובב לנער שובב, מרכז סביבו ואת כל הפעילות "החתרנית" של ילדי כיתתו. כאשר בני הכיתה למדו לבגרות, יובל יצא להפליג באונית הקיבוץ "תרשיש" והשלים בגרותו בנמלי איזמיר ופיראוס ובנותיהן. לפני הגיוס עבד בקיבוץ אילות כרפתן מדופלם, נכד לסבא עקיבא, הרפתן המיתולוגי. את שירותו הצבאי עשה ככלבן בבסיסי חיל אויר. עם שחרורו חזר לרפת ויחד עם כמה מבני כיתתו "הטורקים הצעירים" ניסה לעשות "מהפכות" במבנה הקיבוצי ללא הצלחה. לאחר כשנה נסע לעבוד תחילה בכרמי דרום צרפת, לאחריהם במפעלי הדגים בצפון נורבגיה ומשם למקסיקו הרחוקה, בה ניהל "עסק עצמאי" להשכרת סוסים לתיירים. עם חזרתו לארץ, שב לרפת של הסבא. בקיבוץ פגש את בשורה הצעירה והזוג הצעיר נישא ועבר לגור מעבר לכביש, בקרית עקרון. יובל המשיך לעבוד ברפת כשכיר, וכאשר החלו המגעים להעברת הרפת לנגבה, בניגוד לאמונתו שהרפת יכולה וצריכה וכדאי שתשאר בגבעת ברנר, חלץ את המגפיים ועזב. בינתיים נולדו ליובל ובשורה עידו וקרן, ויובל בעל "ידי הזהב" היה לרצף, טייח וקבלן עצמאי. לאורך כל השנים ניסה בכל דרך לשנות את "מהלכי ההפרטה" בגבעת ברנר, תוך כדי לימוד מעמיק של כל דיני וחוזי העסקאות שפרנסי הקיבוץ התעקשו לבצע. בשלב מסוים הוא חלה ולמרות הקשיים המשיך להילחם על צדקת רעיונותיו, עד שנפטר, יומיים לפני גיל 60.