צבי (פיץ) נולד בבלגיה, כבן חמישי למשפחת מהגרים מפולין, שהיגרה לבלגיה עם ארבעת ילדיה. עד פרוץ מלחמת העולם השניה, כבן זקונים, עברה עליו ילדות מאושרת. עם פרוץ המלחמה התחילו הנדודים להצלת חייהם של בני המשפחה. תחילה לדנקרק, במטרה לעבור לאנגליה, וכשזה לא צלח, הנסיעה לפריז, כדי לעבור לשוויץ. כשנכשל גם ניסיון זה, חזרו לבריסל ובעזרת המחתרת הבלגית ואנשים טובים נוספים הגיע פיץ למשפחת אלרדו, משפחה לה הוא חב את חייו. פיץ ראה במשפחת אלרדו את משפחתו השנייה לאורך כל חייו. בתום המלחמה , בשנת 1947 , עלה לארץ בעליה בלתי לגאלית , באונייה "תיאודור הרצל" , ונשלח לקפריסין . לאחר חצי שנה שוחרר והצטרף לאחיו בקיבוץ עין החורש , שם התחנך עם ילדי הקיבוץ בקבוצת "דרור". פיץ התגייס לצבא , ועם השחרור חזר לקיבוץ וביחד עם יונתן הקים בו את ענף הצאן. בשנת 1958 הקים משפחה עם מרים , ולאחר שנה בעין בחורש , השתקעו בגבעת ברנר , שם נולדו ארבעת ילדיהם: איל, הדס, אלון ויואב. בגבעת ברנר עבד פיץ בענפים רבים שהיו קשורים כולם בחקלאות. פיץ עבר מענף הצאן לסלק סוכר, ואחר לריכוז עג"ש. בשנת 1967 הקים פיץ את חממות הורדים. תקופה מסוימת ניהל את "רוית" חברה משותפת של שלושה משקים ליצור ושיווק אביזרי השקיה. לאחר "רוית" היה מדריך ארצי לגידול ורדים במשרד החקלאות תקופה ארוכה ניהל פיץ את "מרבדשא" , ואחר כך היה קניין פרי ב"רימון" . עם סגירת "רימון" בשנת 1998 עבר פיץ לעבוד בנוי, שם עבד עד יומו האחרון. בשנת 1999 הצטרף פיץ ל"צוות ההיגוי" הקיבוצי, שהוקם כהערכות לתהליך ההפרטה. פיץ נשאר מעורב בשינויים שהתחוללו בקיבוץ מתוך דאגה לשימור זכויותיהם של ציבור הפנסיונרים. לא היה דבר שלקח פיץ על עצמו, ולא למד אותו מא' ועד ת' והשקיע בו את כל נשמתו. כך נזכור אותו תמיד .