יצחק נולד ב-18.2.1918 לדוד ולאה ברודו בסלוניקי-יון. הצעיר בין שלושה אחים וארבע אחיות. סבו עמנואל ברודו היה הרב הראשי של סלוניקי בזמנו. למד בבית ספר עממי. לימדו שם יוונית וצרפתית ומהבית למדו לדינו. המשפחה שמרה מסורת אבל לא פאנאטית, מה שנקרא, אדוקים חופשיים. ביתם היה גדול (כמו בית סרני) כי גרו שם כל חלקי המשפחה גם הדודים והדודות משני הצדדים. מגיל 11 הלך כמו כל הילדים לקלוב "מכבי". כשהגיע לגיל 18 התגייס לצבא היווני. במלחמת העולם השנייה היה בצבא ויצא למלחמה נגד האיטלקים. הם הביסו את הצבא האיטלקי והגיעו עד אמצע אלבניה. כשנכנס הצבא הגרמני נסוגו היוונים ליוון. הגרמנים כבשו את סלוניקי יצחק וחבריו היהודים זרקו את בגדי הצבא ורכשו בגדים אזרחים וכך נכנסו לעיר. בסלוניקי שרר משטר גרמני קשוח ביחוד כלפי היהודים. יצחק רכש תעודת זהות גויית, הוריד את הטלאי הצהוב, מצא עבודה בסבלות. באחד הלילות כשחזר הביתה נוכח כי הוריו וכל משפחתו העניפה נלקחו הוכנסו לרכבות והובלו להשמדה. אחרי 1943 מישהו מהיוונים הסגיר אותו לגרמנים ועד מהרה מצא את עצמו ברכבת עם עוד 70 אנשים בדרך לאושוויץ. באושוויץ עבר את כל מדורי הגהנום, התעללויות, קור, עבודת פרך ורעב. כשהרוסים קרבו לאושוויץ הוציאו אותם ל"צעדת מוות" לכיוון גרמניה. הלכו בדרכים ביערות בלי מזון ובלי בגוד חם. כל מי שנחלש ועצר נורה. הדרכים היו זרועות בגופות, עד שהגיעו לווימאר ומשם לבוכנוולד, שם היו עוד כמה שבועות עד שהצבא האמריקאי הגיע ושחרר אותם. אחרי עוד כמה שבועות כשהחלו להתאושש עלה יצחק עם עוד ניצולים (ביניהם דריו מורדוך) למשאיות ענקיות ונסעו לאיטליה דרך אוסטריה. באיטליה שהו במחנה צ'ינצ'יטה כחודשיים. משם עלו באוניות עם תעודות ליגליות לארץ. בחיפה הציע להם מי שהציע, ללכת לקבוץ גבעת ברנר מאחר ויש שם דוברי לדינו. "אחרי עוד כמה שבועות באה עוד עליה של יווניות ואיתן באה צעירונת אחת שמה מזל אוזמו. ילדה טובה בת 16 אולי 17. הם מצאו יוונים שמדברים בשפתם. נישאתי לה, מזל הייתה בריאה, קטנטונת ויפה. נתתי לה חיים יפים מאוד, אהבנו את הכוסית, מסיבות, ריקודים, חתונות את הצחוק שלה". ליצחק ומזל שני בנים, דוד ורפי, כמובן על שמות הוריהם. ביוון עבד למעלה מעשר שנים במסגרות. כל שנותיו בגבעת ברנר עבד במסגרית רימון כשהוא מצטרף לחבורה העליזה שהייתה שם. מזל נפטרה ב-1979. יצחק נפטר 18.8.2001.