דוד נולד בשנת 1941 בקיבוץ גבעת ברנר, בן בכור להוריו, אריה ושרה (שרק'ה) זקס. הוריו עלו מליטא בנפרד כחלוצים בתנועת "החלוץ הצעיר". הוא גדל בלינה המשותפת, ממנה יש לו זיכרונות טובים. "כחודש לפני שנולדתי הוריי עברו לגור בצריף ולא באוהל. באותם זמנים הלינה המשותפת היתה עדיפה", מספר דוד. כנער היה פעיל חברתית ועם סיום התיכון יצא לשנת שירות במחנות העולים. לפני גיוסו לצבא לסיירת שקד, התאהב בבת הקיבוץ, עדנה ורדון ומאז הם יחד. הם התחתנו והביאו לעולם ארבעה ילדים, מהם זכו ל-12 נכדים, מחצית מהם נשארו בקיבוץ. כשנתיים לאחר הצבא הגיש בקשה לוועדת ההשכלה של הקיבוץ ללמוד כימיה באוניברסיטה. מכיוון שעבד עד אז בחקלאות, נשלח ללימודי חקלאות. דוד השלים עם ההחלטה, אך אמר לרכז הוועדה משפט שהוא זוכר עד היום: "ואף על פי כן אני עוד אלמד כימיה וביולוגיה!", ואכן זכה להגשים את חלומו. הוא למד בפקולטה לחקלאות תואר ראשון, שני ותעודת הוראה, ומאוחר יותר בחייו אף עשה דוקטורט במדעי החיים, כולם עוסקים בהיבטים ביו-כימיים. עם זאת, רוב הקריירה של דוד היא בחינוך וחברה. הוא היה ממקימי בית הספר האזורי בגבעת ברנר, שם לימד חקלאות, ביולוגיה וכימיה, והקים ולימד במוסדות חינוך נוספים. הוא עבד עם נוער מחו"ל בשליחות בארצות הברית, וב"מרכז להסברת הקיבוץ" לנוער מחו"ל וכיום הוא מנהל ומרצה בקתדרה להשכלת מבוגרים במועצה אזורית גזר. דוד לא הסתפק בכך ומילא תפקידים רבים גם בתוך הקיבוץ. בשנות השמונים שימש כמזכיר הקיבוץ ועמד מול אתגרים של ניהול קיבוץ גדול. הוא הוביל את אימוץ קיבוץ קטן בערבה בשם "ייטב", ועזר להם רבות בבעיות מנהליות ואחרות. בתקופה האחרונה הוא מצליח לחבר בין שתי אהבותיו חקר הטבע והקיבוץ: הוא ריכז את איכות הסביבה בקיבוץ, אחראי על חידוש 'גבעת זקס' (אין קשר משפחתי) שנשרפה, ומרכז את התיירות בקיבוץ מדריך בשביליו את כל מי שמגיע לביקור. (שקד קרן, מתוך הפרויקט של המועצה האזורית ברנר 'להשאיר חותם')

דוד זקס