עודי, עודד פינטוס, נולד ב- 23.7.1949 ביחד עם אילנה, תאומתו. בתחילת דרכו במוזיקה למד פסנתר, ומאוחר יותר הפך להיות נגן אבוב. בהמשך ניגן בסקסופון בלהקה. עם סיום התיכון בגבעת ברנר התגייס לצה"ל ושירת בלהקת השריון כמוזיקאי עם הסקסופון. אחרי הצבא למד באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב והתמחה כאבובן. בהמשך ניגן בתזמורת הקאמרית תל אביב כאבובן ראשון, ולימד אבוב. אח"כ נסע ללמוד בבית הספר הגבוה למוזיקה "ג'וליארד" בניו יורק, שם התחתן עם רינה מירויס שהצטרפה אליו. בהיותו בניו יורק קיבל את מישרת האבובן הראשון בתזמורת הרדיו של יוהנסבורג בדרום אפריקה. שם נולדה בתם הבכורה נטלי. אחרי מספר שנים שבה המשפחה לגבעת ברנר, ועודי חזר לנגן כאבובן ראשי בתזמורת הקאמרית ולגדל דור של אבובנים שחלקם נמצאים במקצוע בתזמורות בישראל. במקביל לנגינת מוזיקה קלאסית עסק עודי בנגינת ג'אז וכלים אתניים. עודי נפטר מדום לב ב- 9.11.2002 רק באת וכבר אתה הולך.. כך היתה נוהגת חוה אמא של עודי לומר לו כשהיה מגיע לביתה. כך גם הסתיים ההספד של אחיותיו וכך גם הרגישו מאות חבריו וחברותיו של עודי שליוו אותו אתמול בדרכו האחרונה. נועם שריף סיפר על ה'לה' המופלא שידע עודי להפיק, 'לה' שהיה רק של עודי, 'לה' שנבע ממעמקי נפשו, 'לה' שבא מהבית.. חגית סיפרה על עודי של גבעת ברנר, של החגים והחזרות, של התרבות הכה ייחודית של גבעת ברנר שלעודי היה חלק כה חשוב בה. היא סיפרה על עודי ועליזה נוסבאום ועל הקשר שנרקם ושוב כולם נזכרו בנגינתו המרגשת של עודי על קברה הסמוך של עליזה שנפטרה רק לפני כמה חודשים. חבר של עודי ניגן, מערכת ההגברה לא התגברה על העצב וחרקה וכולם רק חיכו ל"שורת המחץ" של עודי שתפטור את כולנו בחיוך מהמעמד הכל כך לא מתאים לעודי.. כמה עצוב וכמה חבל.. רק באת וכבר אתה הולך...