שמעון נולד בבית עני בעיירה קטנה בליטא ב- 1915, התשיעי מתוך 10 ילדים. עם סיום הגמנסיה העברית בקובנה יצא להכשרה ביוגוסלביה. לאחר שנחשד כקומוניסט הצליח לעלות לארץ ישראל בשנת 1936 והגיע לגבעת ברנר. מיומו הראשון בקיבוץ עבד שמעון בפרדס . עם פרוץ מלחמת העולם השניה התנדב שמעון לבריגדה ויצא להלחם במדבר המערבי. באחת החופשות הכיר את שושנה, בת העיר שהגיעה לבקר, ולראות 'ליל סדר' קיבוצי. ההתלהבות שלה מהאירוע התרבותי נפלה אך מעט מהתאהבותה בחייל החייכן בעל העיניים הכחולות והלב הרחב. לאחר החתונה שב שמעון לחזית ושושנה נשארה לגדל את אמיר הבן הבכור לבדה. לאחר שתמה המלחמה שב שמעון לגבעה למשפחה ולפרדס. המשפחה התרחבה, נולדו לפי הסדר - רחל ומשה, עודד ואסף ועולמה של המשפחה נראה ורוד מתמיד. שמעון שהשתלב היטב בפרדס, בעבודה הקשה בילה שעות רבות עם חבריו הליטאים, שכינו עצמם - הזלמנאים. יחד עם אייזיק ויוסקה, צבי ואריה הצליחו לשמור על ה'חברותא' לאורך שנים ארוכות. בין המשפחות שרובן התגורר בשיכון א' נוצר קשר אמיץ. לאחר מלחמת ששת הימים, הגיעו לגבעה המתנדבים ושמעון, הצעיר הנצחי היה לאיש הקשר שלהם, עבודה בה התמיד שנים ארוכות. במלחמת יום הכיפורים חרב עולמה של משפחת אהרון, משה, הבן האמצעי נפל בקרבות סיני ושמעון יחד עם שושנה עשו את כל שאפשר לשמור על המשפחה. שמעון שחדוות חייו הטבעית נקטעה עזב את 'המתנדבים' והיה בין מקימי ארכיון גבעת ברנר. בשנים הבאות התמסר לטיפוח המשפחה שהתרחבה וראה נחת בנכדיו הרבים. יחד עם שושנה היה בית אהרון פתוח תמיד ושמעון זכה בשיבה טובה.