יצחק תדמור-טשנאואר. נולד ב-1939 בקושיצה, צ'כוסלובקיה, להוריו לדיסלב טשנאואר ויולן ברנד. ליצחק שלושה אחים. מרתה שניספתה באושוויץ, יהודית הררי ויעקב הצובאי. ב-1944 נלקח אביו לאושוויץ ומשם לבוכנוולד, וניספה בצעדת מוות שיצאה מרמסדורף לטרזיינשטאט באפריל 1945. המשפחה שרדה את השואה בגיטו בודפשט. משך שנה שהו בבית ילדים שנוהל על ידי "דרור הבונים". בתחילת 1946 עברו למחנות העקורים בגרמניה, שטרוט-אנסבך, דורפן ובלנקנזה. בסוף 1947 הפליגו לארץ ישראל. שהו כמה שבועות במוסד "אונים" בכפר סבא, לאחר מכן יצחק ואחיו הגיעו לגבעת ברנר. יצחק הוכנס לבית הספר ואחיו יעקב לחברת נוער ט'. יצחק סיים את לימודיו בתיכון גבעת ברנר בשנת 1959 ויצא עם בני כיתתו לבית גוברין במסגרת שנה שלישית. בצבא שירת בנח"ל ויצא להדריך ב"נוער העובד" משך שנתיים. יצחק היה מעמודי התווך של רביעיית גבעת ברנר וזכור לכל בקול הבס העמוק שלו ובשיר "דודו" שהיה בשנות ה- 60 עד ה- 80 אחד ממסמרי חג העצמאות בגבעת ברנר. יצחק נישא ב 1966 לניצה קבלי ונולדו להם שני ילדים, איתי וענבל. ניצה ויצחק סבים לשתי נכדות גוני ודורי. למד היסטוריה לתואר ראשון בבר-אילן, וספרנות לתואר שני בירושלים. עבד שנתיים ברפת, שמונה שנים במטבח. אחרי כן כספרן בגבעת ברנר וכמנהל הספרייה האזורית רמת אפעל עד צאתו לגמלאות. בין לבין שירת פעמיים כמזכיר חברה. ב-1996 יצא לאור הספר 'דובדבנים על האלבה' שאותו ערך וב-2020 יצא ספרו 'משם לכאן' ובו רשימות וסיפורים קצרים על חייו.