אבא עלה לארץ בשנת 1932 והצטרף לקיבוץ גבעת ברנר. עוד בהיותו בליטא, בהכשרה צעירה לפני העלייה לארץ, למד נגרות בנין. הסיבה הייתה שיש בארץ צורך בבעלי מקצוע כדי לבנות מגורים, בעיקר צריפי עץ. נוסף לכך למד נגרות כללית. מיד עם בואו לקיבוץ, התחיל לעבוד בנגריה ברחובות. מאוחר יותר, היה בין מקימי הנגרייה בגבעת ברנר. אבא גויס לעלייה על הקרקע של קבוץ חניתה במסגרת "חומה ומגדל" והיה בין אלה שהקימו את מבני העץ הראשונים שם. עם ההרעה במצב הביטחוני בארץ, הוא התגייס לפלמ"ח והיה בסיירת שלחמה בדרום ובסיסה היה בקיבוץ נען. בזכות הידע הרב שהיה לו בנגרות בניין, הוא עבד בבניית שכונת הצריפים הראשונה שנקראה "שכונת המיליונרים", בגלל שהיו אלה צריפים בנויים עם מרפסת וכיור. בעת הקמת בית חולים " קפלן", הנגרייה שלנו זכתה במכרז בניה. בית החולים בראשיתו, היה בנוי כולו מצריפים שנבנו ע"י עובדי הנגרייה וחלקם עומד עד היום. אבא עבד שם במשך כל תקופת הבניה. בשלב מאוחר יותר, התחיל לבנות רהיטים. הוא אהב מאד את מקצוע הנגרות ואת עבודתו בנגריה. איסר נחשב לנגר-אומן, וחברים רבים באו להתייעץ עימו בנושא ריהוט הדירות הצנועות של פעם. אבא שלנו היה אדם שקט ומופנם. היה איש חרוץ ומסודר שאהב מאד את הטיפול והטיפוח של הגן סביב ביתנו. לנו הילדים, חגי ואני, אבא דאג ופינק במעט שהיה למשפחה בעת ההיא. כאן שוב התבלטה אומנותו במתנות וצעצועים שהכין לנו. לכניסה ללימודים בבית הספר קלמר עץ יפה, לקראת ימי החנוכה חנוכיות עץ אומנותיות ועוד הרבה. אושר מיוחד במינו הביאו לו הנכדים, אליהם היה פתוח יותר ואהב לשוחח איתם. כמובן, שגם אותם פינק בצעצועי עץ מעשה ידיו סוס נדנדה, מכוניות ועוד. ככל שהתבגר והזדקן, נראה היה שאבא מתכנס לתוך עצמו. העדיף את ההסתגרות בבית עם העיתון, אבל הקפיד ככל יכולתו להמשיך את עבודתו בנגריה כך עד ימיו האחרונים. (כתבה יעל בר)