קשה לי לדבר על אימא בעבר. למרות שאני באמריקה והיא בישראל ראיתי אותה כל יום, דיברנו בשיחת וידאו. בשנתיים האחרונות היא בקושי דיברה אבל שמעה אותי מידי יום. ההיסטוריה של אימא היא ההיסטוריה של הרבה יהודים מאירופה בעיקר בגרמניה. היא עברה ילדות קשה, רעב, והייתה חסרת בית. ההורים הושמדו במלחמה ולעולם לא מצאה שריד למשפחתה, אחרי מלחמת העולם השנייה. אימא נולדה בפולניה ומשפחתה עברה לגרמניה. אימא קיבלה חינוך טוב כולל מוזיקה ידעה לנגן בפסנתר וכמובן אקורדיון. רגע לפני המלחמה ההורים שלחו אותה לאנגליה, שם התקבלה לבית יתומים. לונדון הופצצה על ידי הגרמנים והמקום שבו גדלה והתחנכה הושמד. לא היה לה אוכל וכסף לחיות בעיר ההרוסה. הייתה במצב של רעב שהשפיע עליה לאורך ימים, גם אחרי המלחמה לעולם לא זרקה אוכל. איך שהוא היא הצליחה להגיע לארצות הברית, לניו יורק ועבדה בתעשיית הנשק בחברת רסא בהרכבת מכשירי קשר למטוסים ואניות שהשתתפו במלחמה. כשנגמרה המלחמה לא הייתה לה עבודה והיא קיבלה הודעה שהיא צריכה לעזוב את ארצות הברית בגלל שהיא לא חוקית. אימא עזבה את ארצות הברית באוניה לחיפה, שם שלחו אותה לקיבוץ גבעת ברנר. בקיבוץ היא אף פעם לא השתלבה, זה פשוט לא היה מתאים לה לחיות בקיבוץ. ההורים של אבא משה, אבא התאהב בה והם התחתנו אבל כאשר היא התנדבה לטפל בסבא וסבתא שלי הייתה ביניהם אהבה פשוטה וחזקה, כמו שהיה פעם. בערבים אבא היה עובד כמסריט בגלל שהוא קיבל פטור לעבוד בחדר אוכל ביום שישי. אימא קיבלה עבודה באחזקת בית סרני שהיה אולם המופעים והקולנוע אז. היא הייתה במרכז התרבות של הקיבוץ והסביבה. נולדו להם שני ילדים יפתח ודני. מצד דני נולדו שני נכדים , הם גמרו לימודים והיו למהנדס ואחות והתחתנו לא מזמן. ליפתח ילד אחד רופא מנתח ואחד עורך דין וקצין בצבא. מהנכדים היה להם נחת. אומרים שחיכתה עד שכל הנכדים הסתדרו ואז היא אמרה שלום. (יפתח)