דויד נולד בערב יום הכיפורים 1913 בגרמניה כאחד מזוג תאומים, למשפחה חרדית שמצאה פרנסתה בקושי. בגיל שלוש נפטרו אחותו התאומה ואמו, ואחותו הבוגרת היתה לו לאם.האוירה המסורתית הקפדנית לא היתה לרוחו של הנער המורד שהחל להמשך לצמחים ולטבע, בניגוד מוחלט לרצון אביו חמור הסבר ואדוק המצוות. האווירה הסוערת ברחוב היהודי, תנועת הנוער והציונות, הקומוניזם עשו את שלהם ודוד פרץ את השער , לכיוון הגננות תוך כדי מאבק וקרע עם אביו. לאחר 3 שנות לימודי גננות, כיהודי בגרמניה של היטלר, לא מצא עבודה וב- 1933 עלה לארץ ישראל. עבודה הוא מצא אצל האדריכל ויינברג. יחד אתו תכנן והקים גנים ברחבי הארץ השוממה וב- 1935 הגיע להקים את גן בית ישע שתוכנן ע"י האדריכל רכטר. כך החלו קשריו של דוד עם גבעת ברנר אליה הצטרף כחבר ב- 1937. לאחר שהקשר בינו לבין שושנה היפה עלה ופרח, נישאו השניים ב- 1941 והולידו את רחל ואחריה את יעל חגי וטלי. חוש היופי ומגע ידיו ניכרים בכל פינה בגבעה. לאחר שפרוייקט בית ישע הסתיים, נטע דוד את שדרת הפיקוסים וגינות רבות בגבעה שהלכה והוריקה. בימי המלחמה שימש כגנן בבסיס תל נוף והיה גאה ב'ידיעות' שהעביר ל'הגנה. בתקופת הצנע של תחילת שנות ה- 50 שימש כרכז קניות ואז התגלו כישוריו הכלכליים. ב- 1957 נשלח עם משפחתו לשליחות כלכלית לארה"ב. כשחזר התמנה לגזבר 'מרבק' והיה בין מקימי המפעל האיזורי, מהראשונים בארץ. לאחר 20 שנה שב לגבעה אל המשפחה שבינתיים התרחבה וזכה יחד עם שושנה לראות וליהנות מנכדים שהחלו להופיע. בגבעת ברנר החל לעבוד בהנהלת חשבונות ולאחר שנים ארוכות של 'יהיה בסדר' החל לעשות סדר, לספקי ג"ב הסתיימה החגיגה... בכל אותם שנים טיפח את גינתו היפייפיה, היה מעורב בכל מה שנעשה בגבעה ותחת ההומור המושחז שלו היתה כל העת חבוייה איכפתיות עצומה. יכולתו המופלאה ליצור קשר עם צעירים כבוגרים הפכה אותו ללב המשפחה - החתנים והכלות הנכדים והנינים גילו את הסבא החביב, מלא המרץ וההשראה. בגיל 90 כשהוא מוקף בבני המשפחה האוהבים הלך דוד לעולמו .