נולדת בנובמבר 1934 בחורף קר וגשום באוהל פשוט ונקי להורים חדורי ערכים של שוויון ועמל. יחד עם רחל ואורי גדלת בבית מיוחד במינו אליו הצטרפו בהמשך אריה, יובל ומיכל. היית ילד יפה, סקרן ושובב, עסוק במרץ בבניית טיסנים ובמעשי קונדס. יחד עם אריה ויובל בניתם מעון על העץ ושברתם את פעמון בית הספר... כשהפכת לנער, השתתפת בקורס גדנ"ע אויר והיית בין היחידים שזכו להטיס את המטוס טיסת סולו. בצבא, היית צלף מצטיין ונבחרת להדריך בקורס צלפים ומפקדי ג'יפים. לאחרונה סיפרת לנו שערכת מטווח לכל צמרת המטכ"ל, בראשות משה דיין. שנים רבות, בצמד עם אליהו סיאקי, עבדת במסגרייה הגדולה. ביחד בניתם מתקנים בבית חלומותי, שיפצתם ושכללתם מכונות חקלאיות, הקמתם סככות, ובניתם סלים וגדרות למגוון מפעלים בקיבוץ. עד גיל 70 קטפת כותנה. אמרת שלקטוף זה לא קשה, רק לטפס לסל אם יש תקלה זה כבר קשה... בפלוגה המקובצת באילת, השתתפת בבניית הנמל בעיר ושם הכרת את אימא, אהבתך הגדולה. ביחד הקמתם משפחה חמה ואוהבת עם ארבעה ילדים ואחד עשר נכדים. כאבא, היית שותף מלא ופעיל בבית, חרוץ, אכפתי, דואג ואוהב: לימדת אותנו לשחות ולרכב על אופניים. בסתיו, נסענו איתך בקבינה של קטפת הכותנה, מלאים בגאווה. הכנת לנו תחפושות, ברכות שנה-טובה ואת הלמפיונים הכי יפים בעולם. בשבתות, יצאנו בחדווה לטיולים של הקיבוץ. היית לנו אבא חרוץ ופדנט עם ידי זהב וראש מלא פטנטים, בעל עמדות ודעות מוצקות, מלא רגישות וחוש צדק חברתי: כשהרחת ריחות של מעשים לא כשרים או לא צודקים לא היססת לפעול ולומר את שצריך להיאמר. תמיד היה לך חוש ליופי ואמנות: כשיצאת למילואים גילפת פסלים מעץ באולר שוויצרי אדום ובמסגרייה בנית חנוכיות יפות ומקוריות. כשבגרת, והגיעו הנכדים, היית גאה בכל "קונץ" שעשו או אמרו ואהבת לעקוב אחר התפתחותם והצלחותיהם. היית נוהג לספר להם בדיחות והקפדת להתקשר ולשאול לשלומם. מאז נפרדנו מאימא עברו עליך הימים בעצב ובגעגועים, ולפני שלוש שנים הצטרף אלינו פראשן, שיום יום, שנה, שנה טיפל בך באהבה ובמסירות אין קץ. אבא, אהבת את הקיבוץ- את הבריכה, את חדר האוכל, את השדות זהו נוף ילדותך! היום אתה נאסף אל אבותיך באדמת גבעת ברנר. אריה שטרן: מאז כיתה א' כשיובל אחי ואנוכי הגענו לג"ב, בית משפחת חצור היה לנו בית חם. אסתר ואריה היו לנו כהורים. דני, רחלה, ואורי היו לנו כאחים. הכיתה שלנו הייתה בין יוזמי הקמת 'חטיבת בני הקיבוץ המאוחד', ובגמר השרות הצבאי ירדנו ארבעה מבני הכיתה במסגרת 'שנת השרות', אל הפלוגה המקובצת של הקיבוץ במאוחד באילת, והתיישבנו בבקתות החימר של משטרת המנדט ב'אום-רשרש'. המטרה הייתה הקמת קיבוץ דייג, חלומו של הקיבוץ המאוחד עוד משנות השלושים. דני כמסגר היה שותף להקמת המסגרייה הראשונה במרחב אילת. היה זה מקור הפרנסה הראשון והעיקרי של הפלוגה. בתקופה זאת היה בין מקימי המבדוק לטורפדות חיל הים שהגיעו לאילת דרך היבשה לאחר מבצע 'קדש' והקים את מכלי הנפט הראשונים כשהחל להגיע הנפט מטהרן. היינו כארבעים מגויסים מקיבוצי המאוחד. דרך העפר המשובשת לצפון, אוטובוס אחד בלבד בשבוע, הנוף המדהים של הים והרי אדום עשו את שלהם ושמונה מבינינו התחתנו. ביניהם דני ורוחל'ה, הפלחניקית מבארי. הם חיו בצניעות על סף הפוריטניות. חדרם היה פשוט, לבושם צנוע, נאמנים היו לדרך הקיבוץ הישן ונזעקו על כל חריגה ועוולה. דני, בשנותיך האחרונות חלית וסבלת, לעתים קרובות ביטאת רצונך לסיים. מדי כניסת השבת היינו מתקשרים ומדברים. ביקרתי אותך בבית החולים על ערש דווי, דיברתי אליך, ליטפתי אותך, עשית מאמצים כבירים לתקשר, אך היה לך קשה. ביום שישי נגאלת מייסוריך.