יוכבד נולדה בעיירה מאלאט שבליטא בשנת 1907, בת זקונים למשפחה אמידה. את לימודי התיכון עשתה בקובנה, בגימנסיה העברית. קובנה היתה באותם ימים מרכז יהודי ורוחני, והטביעה חותם רב עוצמה בנפשה של הנערה הרגישה והנפעמת. הרוחות הפוליטיות, רוחות החופש והקידמה, חירות האדם, חירות האישה מורגשים היטב בזיכרונותיה מאותה תקופה. עם סיום התיכון יצאה לברלין וספגה עוד מתרבות המערב. בברלין מצאה את פרנסתה בהוראת עברית חלוצים שהכשירו עצמם לעליה לארץ ישראל. את דוד רודנר הכירה עוד בליטא כשהסתובב בערים ובעיירות כחבר מזכירות 'החלוץ'. משהכירה והתקשר אליה לא הניח לה עוד. הם התחתנו בארץ ודוד, כדבריה, אמר: "צריך ללכת לקיבוץ". חבלי קליטתה בג"ב היו קשים מאוד. "לא הייתי רגילה לדברים כמו מקלחת משותפת, אבל עצם האידיאה של הקיבוץ משכה אותי..." כתבה. השנים שבהן נהנתה מחייה בקיבוץ היו השנים שבהן עבדה כמטפלת בגילאי הנעורים, וזאת בדרך מיוחדת שלא זכתה להערכה רבה, של שיחות=אגב לאין ספור עם חניכיה וחניכותיה, בלי להקפיד על קוצו של יוד בהליכות מטפלת. "העיקר אצלי היה ההתעניינות בחיי הילדים אחרי העבודה והלימודים יותר מאשר בניקיון ותורנויות" כתבה. תמיד הייתה יודעת ספר ואוהבת ספר, קלת כתיבה ובעלת אוזן מוזיקלית. עמלה קשה להקל על שנותיו האחרונות של דוד ולא שבה, למעשה, לאיתנה לאחר שהסתלק לעולמו. מלבד ייסורי נפשה חלתה גם במחלת הסרטן שהכריעה אותה לבסוף.