קלרה נולדה ברומניה ב 3/12/1929 בעיר בראילה לוולף וויטי שרה. האם נפטרה בגיל צעיר והשאירה 8 יתומים בבית, ביניהם קלרה ואחותה התאומה בנות שבע. האבא היה תפר נעליים והיתה לו חנות קטנה למוצרי עור. כשקלרה היתה בכיתה ה' פרצה מלחמת העולם השניה. "היה לנו מזל מיוחד" סיפרה קלרה, "בעיר שלנו לא נגעו ביהודים ולא הוצאו למחנות השמדה". אביה ואחיה הבוגרים נלקחו למחנות כפייה, לעבודות פרך ובבית נותרו 5 בנות ואח בוגר בן 12.. המשפחה היתה מלוכדת ובבית היתה אווירה של קיבוץ. בית פתוח לצעירים רבים שהיו באים להינפש לאכול ולשוחח. הבית היה מסורתי אך לא דתי במיוחד. את החגים הקפידו לערוך. לאחר המלחמה שבו האב והאחים ממחנות הכפיה וכל אחד חיפש דרך לצאת מרומניה. קלרה היתה בקן של 'דרור - הבונים' ויצאה להכשרה. את צבי היא הכירה עוד בעיר, הוא היה מזכיר התנועה בעיר. קלרה וצבי הפכו לזוג. להכשרה יצאה קלרה עם בת עירה מרים סנילביץ, ולאחר שנה יצאו לבוקרשט, משם לגבול בולגריה דרך הם השחור לעיר הנמל בורגס. הם עלו על אניה בדרך לפלשתינה ומול חופי חיפה יצאה מולם אניה בריטית שכמעט טיבעה את ספינת המעפילים על יושביה. לאחר מאבק הובלו העולים לחיפה ומשם נלקחו במשחתת בריטית לקפריסין. הם היו 80 חברי 'דרור - הבונים' והחלו להכין את עצמם לחיי שיתוף, וחיו כמו בקיבוץ. בקפריסין נישאה קלרה לצבי ולארץ הגיעו ביוני 1948, כאשר מלחמת העצמאות היתה בעיצומה. צבי גוייס מיד וישב באחד המשלטים וקלרה הגיע לגבעת ברנר. לאחר חודש ילדה את אביגדור. עם שחרורו של צבי החלו להקים את ביתם. קלרה השתלבה בעבודה בבית תינוקות ובהמשך כמטפלת בבית ספר. ב- 1954 נולד רוני וב- 1962 נולד מיקי. קלרה עברה לעבוד בחדרי חולים שם התמידה כ- 12 שנה וקשרה קשרים מיוחדים עם החולים. בשלב מסויים החליטה קלרה ללמוד סייעות שיניים, למדה באוניברסיטת תל אביב והשתלבה במרפאה במשך 8 שנים. בשנותיה האחרונות עבדה קלרה במחסן הבגדים אך כמו תמיד עיקר דאגותיה נסובו סביב המשפחה, צבי הבנים והנכדים עליהם הרעיפה אהבה מסירות ואיכפתיות מכל הלב. קלרה נפטרה ב 22/3/2002.