גדעון נולד בגבעת ברנר. בהיותו בן חצי שנה חלה בשיתוק ילדים אבל תוך שנה התגבר על המחלה פרט למום שנשאר באחת מרגליו. מומו לא עמד לו למכשול בדרך חייו. החברה עזרה לו באהדה ובהבנה והוא תרם לה משלו את סגולותיו המיוחדות: מוסיקליות גבוהה, כשרון משחק בולט, חוש הומור ומסירות חברית. בד בבד עם התרגולים והאימונים הגופניים התפתחו גם כוחות הנפש שלו והוא היה למרכז החברה בהופעותיו הנלבבות בלהקה הדרמטית של בית הספר, בנגינה בחליל ובקולו המתרונן במקהלה. גדעון עשה אימונים גופניים מפרכים כדי להתגבר על המכשלה של גופו ולהכשיר עצמו לשירות צבאי. הוא אמנם נפסל בקריאה ראשונה לשירות בצה"ל אך לא השלים עם כך וערער בפני הוועדה הרפואית העליונה וגויס. בהצלחה עבר את האימונים, נשלח לסדנא לאילת ושם עלה בדרגותיו הראשונות. הוא נשלח לשארם-א-שייך אך אילת קסמה לו ומשכה אותו באפשרויותיה ליזמה ולפעילות. בשובו הביתה יזם גדעון עם כיתתו להצטרף לפלוגת הקיבוץ המאוחד באילות ונאבק על זכותם להקים משק חדש בערבה והוא נעשה לעמוד התווך של הפלוגה המקובצת . משנת 1959 ועד שנת 1966 היה חבר הקיבוץ ובו מילא תפקידים שונים: מזכיר, רכז תרבות, גזבר ועוד. לרגל מחלת אשתו נאלץ גדעון לחזור לגבעת ברנר אך הוא הוסיף ללוות את משקו באילות מתוך תקווה לשוב לשם. עם מצב הכוננות לפני מלחמת ששת הימים היה בין הראשונים שנקרא לדגל. נפל ביום הרביעי לקרבות, הוא כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967), בשעת מילוי תפקידו. הניח אישה ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת ברנר. חברים מספרים: גדעון זכור לי עוד מהגן. היינו בני 4 ולי היו "בעיות אכילה", לא הסתדרתי עם האוכל. למזלי, ילד אחד שישב לידי תפס את המצב וכל מה שהיססתי לאכול היה עובר אליו, זה היה גידי. היה לו תאבון בריא והוא אכל בשביל כולם. אני חושב שהתיאבון היה חלק מרצון החיים, הרצון להתגבר על תלאות חייו ולהיות כמו כולם, למרות מחלתו הקשה. זוכרים את 'אות הספורט'? כולנו רצנו 3 ק"מ על הכביש, דבר שנבצר ממנו. הוא עשה את הכל בהליכה מאומצת והגיע לבסוף על ארבע, ממש באפיסת כוחות, אבל הגיע. ...אחרי הניתוח הראשון שכב גדעון בבית רוקס, תקופה ארוכה הייתי באה לבקר אותו, היינו יושבים על המרפסת מסתכלים על 'רימון' ומשוחחים, היינו בכיתה ז', לא כל כך קטנים בשביל 'שיחות מעניינות מאד'... בכיתה י"ב כששכב שוב בבית רוקס, רגל אחת בגבס קשורה למעלה והשניה בגבס עד חציה, דיבר על תכניותיו. אפילו לרגע לא חשב לפגר אחרי השאר. כמה פעמים חזר והסביר שהוא יפתח כוח בידיים על חשבון הרגליים. ...כמה כח רצון השקיע בהתעמלות, בשיקום הרגל. במסיבת י"ב גדעון היה כוכב ההופעה. את הכישרון הארטיסיטי שלו ניצל גם מחוץ לבמה. פעם עבר עם גיורא ליד הלול וכמה תרנגולות "נטפלו אליו ונכנסו להם לשק", אלא מה? מיכאל גלס עבר במקום והתעניין בתוכן השק..."תרנגולות" הפטיר גדעון בטבעיות ומיכאל היה משוכנע שהוא צוחק עליו. גדעון היה אוהב ספורט מושבע, פעם בתקופת הפלוגה באילות שמענו אצלו בחדר ברדיו על הבקעת שער הנצחון נגד יוגוסלביה, מרוב התרגשות "הבקיע" גדעון חור בדלת החדר. ...הוא התעקש להתגייס לצבא ושירת כחשמלאי רכב. אחד המכ"ים שלו סיפר איך התעקש לעבור את כל מסלול המכשולים, ובמיוחד את קורת שווי המשקל שבסופה צריך היה לקפוץ מגובה על החגור והנשק ולחטוף מכה. ...בשנה הראשונה בפלוגה באילות עשינו חיים משוגעים, אבל אחרי זה היה צריך להחליט: מה הלאה? כמעט כולם בחרו לחזור לקיבוצם, גדעון ראה עצמו שליח והחליט, גם כמזכיר הפלוגה להשאר ולהקים נקודת קבע.