איטקה נולדה ב 1914 בעיירה קטנה בשם ינישקי בליטא כבת למשפחה בת 7 ילדים. הפרנסה היתה קשה ולכן אבי המשפחה נסע לדרום אפריקה לחפש עבודה. האם נשארה עם הילדים. איטקה ואחותה הגדולה ציפורה עברו ללמוד בגמנסיה בעיר שאוולי. שם גילתה איטקה את הרעיון הציוני והצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". עוד בטרם סיימה את הגמנסיה, למרות התנגדותה החריפה של אמה, יצאה להכשרה כדי להתכונן לעליה לארץ ישראל. ב- 1933 עלתה איטקה לא"י עם גרעין שיועד לקיבוץ עמיר שבגליל העליון, אך בעקבות לחץ של בת דודתה שושנה יגר הצטרפה לגבעת ברנר. השנים הראשונות היו קשות ואיטקה יצאה לעבודה במטבח, בבניין ובכל מקום שנדרשה, והכל בתנאי מחסור קשים. איטקה הצעירה לא נרתעה מהקשיים הרבה בזכות היכרותה עם יו (יוסף שטכר), חלוץ צעיר שהגיע לג"ב בשנת 1930. הזוג הצעיר נישא בשנת 1935, ושנתיים לאחר מכן נולדה רעיה ואחריה ציקי. עם גיוסו של יו למחלקה הגרמנית של הפלמ"ח נותרה איטקה לטפל בשני ילדיה הפעוטים. בשנת 1945 יובל נולד ושנה לאחר מכן נלקחו איטקה ויו, יחד עם עוד חברי ג"ב ונשלחו לאי קפריסין, לאחר שהשתתפו בקליטת מעפילי האניה "שבתאי לוז'ינסקי" שנחתו בחוף ניצנים. לאחר שהות קצרה הוחזרה איטקה מקפריסין, יו נשאר בשליחות, ושוב היא נותרה לבדה בג"ב. עם חזרתו של יו, בשנת 1950 נולדה חנהל'ה, בת הזקונים. בשנים אלה עבדה איטקה בטיפול בילדים אותה חינכה וליוותה מגיל 3 עד גיל 18 ועד היום הם נקראים "הכיתה של איטקה". יחד איתם אימצו איטקה ויו ילדים אחרים והיו להם כמשפחה. בשנות ה- 60 גוייסה איטקה לעבודה במפלגת "אחדות העבודה" וב"נעמת", עבודה שהעניקה לה עניין וסיפוק רב. לאחר 3 שנים חזרה לג"ב והשתלבה בעבודה במחסן הבגדים. איטקה היתה אשה דאגנית ומסורה למשפחתה ולכל הסובבים אותה בקהילה ובקיבוץ, בארגון אירועים וחתונות ובכל דבר שנדרש ממנה. עם השנים התרחבה המשפחה ונולדו לאיטקה ויו 15 נכדים ו 12 נינים והיד עוד נטויה. עבור משפחתה היתה מוכנה ללכת עד סוף העולם כדי שלכולם יהיה טוב ולא ידעו מחסור.