יהודית נולדה ב-1913 בליטא בעירה וירבלן למשפחה לה היו שבעה ילדים. אבא עסק במסחר ואמא במשרה מלאה בגידול הילדים. הייתה בוגרת המחזור השמיני של הגימנסיון הריאלי העברי בוירבלן. בגיל כמעט 22 בפברואר 1935 עלתה לארץ. חייה לא היו קלים, בזמן קצר, איבדה בעל וילד שרק נולד. תנאי החיים היו קשים והחברה לא מפרגנת בלשון המעטה. כעבור כ-10 שנים, אסון נוסף, מכל משפחתה שנשארה בליטא לא נותר אף אחד. היו לה שלושה ילדים ושישה נכדים. לא הספיקה ליהנות מכל הנכדים בגין המחלה שפגעה בה. אבל ילדיה ונכדיה הבוגרים זוכרים אותה כמי שניהלה ביד רמה הן את משפחתה והן את האנשים במקום עבודתה. את חייה חילקה בין המשפחה לעבודתה בהנהלת החשבונות אך מאז ומעולם המשפחה הייתה בראש סדר העדיפויות שלה. טובת הילד חשובה מכל עיקרון קיבוצי. בחייה האמינה ומימשה את הביטוי "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני". הבינה שכל אדם צריך לדאוג לעצמו ולא להיות תלוי במישהו, לכן הקפידה לומר לילדיה שהכי חשוב לרכוש מקצוע. יחד עם זאת האמינה בדרך החיים הקיבוצית ובעולם הערכי שנגזר ממנו. לכן תרמה רבות לחברה הן במסגרת עבודתה המקצועית בהנהלת החשבונות, והן כנציגת הקיבוץ בועדות שונות. למרות הקשיים שליוו אותה במשך חייה בגבעת ברנר, זה היה הבית. בתקופת הפילוג, קבוצת חברים החליטה לעבור לנצר, אמא הייתה קשורה לאותה קבוצה, אך סירבה בכל תוקף להצטרף אליהם, בטענה שבית לא עוזבים בגלל דעות פוליטיות שנויות במחלוקת. הייתה נוהגת לומר "אל תהיה צודק, היה חכם". את זמנה הפנוי הקדישה בעיקר למשפחה אך זכתה להערכה רבה בציבור הרחב.