מרים נולדה במילנו למשפחה בורגנית מתבוללת. מגיל צעיר אהבה מאוד לקרוא ובלעה כל ספר שנפל לידיה. במלחמת העולם השנייה, כשהגרמנים החלו להשתלט על איטליה הצטרפה מרים לפרטיזנים. על תקופה זאת מעולם לא דיברה ורק אמרה שהיו דברים קשים. בתום המלחמה חברה לפליטים היהודים בהכשרה שניהל מלכיאל סבלדי שהיה שליח מגבעת ברנר. באותה הכשרה הכירו מרים ודן. בדרכם לא"י עברו תקופה לא קלה במחנות בקפריסין. עבודתה העיקרית בגבעת ברנר הייתה טיפול בילדים. בגיל מבוגר יותר עברה למשרד של 'שיפור החדר', השתדלה לעזור לצעירים ומבוגרים, ושימשה אוזן קשבת לכל אלה שהיה להם הצורך לדבר. פעמים רבות הגיע מישהו למשרד ואחרי שעה אמר "כמה נעים היה לדבר איתה", ושכח בשביל מה בעצם בא. בשנה האחרונה נחלשה, ניסתה להילחם אך כוחותיה לא עמדו לה. ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, כמה הרמוניה היתה בין אבא ובין אמא, בין אהבת הטבע והטיולים....לספרים בין כוכבים...לשמחת המילים התוססת שבה! בין הדיוק שלו... להומור והשמחה שאמא הקרינה על כל סביבתה! מי יענה לשאלותינו בכזאת כנות? חכמה? ואנושיות.. בליבנו לא תמותו אף פעם, אבא ואמא, אתם זורמים בעורקנו ובדמנו כל יום כל שעה! (הבנות)