ואלי לבית גרזון נולדה ב- 1913 בפילנה על גבול גרמניה - פולניה. סיפור משפחתה הרחבה הוא מרתק וראוי לעיון נוסף (ראיון עם חנה שטראוס 1995). אביה היה רב ושוחט אבל ראה עצמו כמורה מעל הכל. לשבעת ילדיו הועיד מקצועות שימושיים בצילום, גננות וכיו"ב. אחד האחים מרטין הקים חוות הכשרה בווינקל, גרמניה והכשיר מאות תלמידים להיות חקלאים. חזונו היה לשנות או לפחות לגוון את העיסוקים של היהודים. הוא לא היה ציוני אבל לאחר ביקור שערך בא"י ב- 1935 הפך ציוני נלהב ומטרתו היתה להכשיר את היהודים לעלייה לא"י. חוות הענק שהקים שירתה את הגרמנים בימי המלחמה. מרטין שיכל היה לעזוב ולהנצל בחר להשאר בגרמניה, לסייע לתלמידיו. מחשש להשפעתו במחנה הוא (כנראה) הוצא להורג ברגע שהגיע לאושוויץ (מכריו השוו את סיפורו לזה של יאנוש קורצ'אק). ואלי שהושפעה עמוקות מאחיה למדה את מקצוע הגננות ועלתה לארץ ועברה במספר קיבוצים. ואלי עברה הכשרה באתר "נוטע-הבונה" .ישוב זמני שהקים אחיה משה באזור קרית אתא.יש חברי גבעת-ברנר שעברו שם למשל, לאה רשף יוסף אלוני ורנר שטראוס ועוד.אמא בתום ההכשרה עברה להתישבות חדשה במשמר-השרון .היתה חברה שם כ-7 שנים.שדרת הכניסה לישוב והנטיעות בשנים הראשונות היו באחריותה.לגבעת-ברנר הגיעה בעקבות הבת-דוד שלה -וילמה אדם. היא לא היתה ציונית בנשמתה, אך רעיון הקיבוץ והשיתוף קסם לה, והיא הלכה אחריו. בג"ב הכירה את ארנסט וילדה לו 2 ילדים. גן הירק ואחריו המשתלה היו ביתה השני. לאחר שארנסט חלה הקדישה עצמה לטיפול בו ובמשפחה. המורשת המשפחתית היתה חזקה ביותר וואלי וארנסט חזרו לגרמניה, בשנת 59' לראות ולנסות להבין מה קרה..חלק מהמכרים המשותפים וחלק מהמשפחה נותרו בחיים. הזליגמנים חזרו לארץ לאלא תשובה ברורה, ואלי התאקלמה במהרה במשתלה כאחראית על מחלקת הייחורים וארנסט מצא את מקומו ב'רימון' והיה בין מקימי ארכיון ג"ב והיומן. לאחר מותו המשיכה ואלי עוד מספר שנים לעבוד במשתלה.