רינה נולדה בנר שלישי של חנוכה, בתאריך 1932.12.26 ,בבית חולים בלינסון, בת בכורה לזלדקה וזליג ז"ל. אחות למשה ורותי. רינה הייתה מראשוני ילדי גבעת ברנר, שהביאו שמחה, תקוות גדולות ואופטימיות ליישוב. הם גדלו והתפתחו יחד עם היישוב והמדינה, חוו את ההיסטוריה בזמן אמיתי. ילדות בצל מלחמות ישראל, שבת שחורה, מלחמת העצמאות. גדלו בתקופה שחרשו עם סוס, למדו קפ"פ ועוד. בגיל תיכון היה הפילוג בקיבוץ ורינה ובני כתתה עברו ללמוד בעין חרוד, תקופה אותה היא זכרה כמשמעותית בחייה. לאחר מכן התגייסה לצבא, שירתה ביפו כקצינה בנח"ל וביום בהיר אחד תפסה את טרמפ חייה - סבא יענקל'ה עצר לה במקרה... יענקלה ורינה נישאו בחתונה תל אביבית וחיו בזוגיות מופלאה. נולדו הילדים עינת, אילן, ניצן ונורית. רינה עבדה בבתי ילדים ולמדה באורנים. כשהייתה רכזת בתי הילדים הוציאה לפועל את המעבר ללינה משפחתית. במהלך השנים עבדה בחד"א, מטבח ובבית סרני. יצאה ללימודים באפעל ואח"כ עבדה בהנה"ח במשרד רימון ובכריכיה. רינה ראתה את הצורך בהתאמות למציאות מתחדשת. בהפרטה מלבד שהבינה את הצורך בשינוי אורחות החיים, ידעה למצוא פתרון לפרנסתה באמצעות טיפול ביתי אישי בתינוקות. עד גיל 80 התעלמה מהגיל והסיכון והמשיכה לדהור בנחישות בעליות ובמורדות של הגבעה, ורק לאחר החלטתנו להפסיק לתקן לה פנצ'רים אולצה לעבור לקלנועית שהייתה עבורה כלי להסתובבות בלתי פוסקת בשבילים, בצומת ספרים, וכמובן במשתלה שכה אהבה. רינה ידעה לרתום בתבונה את התפתחות הטכנולוגיה לשימושה האישי. מצאה בטלפון הנייד ידיד אישי חדש המאפשר לחדד את המוח במשחקי חשיבה, לשוטט בפייסבוק ובכתבות, אך יותר מכל לגשר על הריחוק הפיזי של בני המשפחה באמצעות שיחות וואצאפ, תמונות, סרטוני וידאו, ועוד. בשלב מסוים החליטה רינה לעבור לדיור המוגן כאשר היא עדיין בריאה ומתפקדת. בבית שקמה סידרה לעצמה את חדרה כביתה, בית כפי שאהבה מסודר, נקי, והכל על פי טעמה, מלא בתמונות בני משפחה, אבנים יפות, תמונות וקישוטים בעלי סיפור ומשמעות. עד יומה האחרון שמרה על עצמאותה, צלילותה וטיפוחה האישי במספרה, פדיקור, מניקור, בשמים, קרמים לקמטים, התחדשות בשמלות, ועוד. לאורך כל דרכה: בעבודה, בלימודים, במשפחה, בקיבוץ, היה לרינה חשוב ליצור קשר אמיתי, עמוק, נעים וכן עם כל אחד ואחד. תמיד בחיוך ברוך ובנעימות . רינה, מאז לכתך אנו חווים עוצמות וכמויות של אהבה אינסופית אלייך ומבינים בכמה מעגלים ואנשים נגעת, מקטן ועד גדול.

רינה בן נחשון