לוטה נולדה בגרמניה ב- 1922. בגיל חודשיים עברו הוריה לדסאו ואת ילדותה בילתה בעיירה הקטנה. מאחר והקהילה היהודית היתה קטנה לוטה ביקרה במוסדות חינוך נוצריים. פעם בגיל 7כשביקשה מאמה כסף, נשאלה, מדוע ביום ראשון? תשובתה היתה: זו תרומה לכנסייה! אמה הנדהמת נאלצה להקנות לה מושגי יסוד ביהדות ושלחה אותה לבית ספר שיעורי יהדות. לוטשן השובבה היתה פעילה וספורטאית מצטיינת ולקחה חלק בפעולות התנועה הציונית. אביה לא הסכים שתעלה עם קבוצת הילדים לבן שמן ולוטה המאוכזבת יצאה להכשרה בפרנקפורט, שם התעקשה לעבוד וללמוד את מקצוע הרפתנות, כיאה לחלוצה אמיתית. באוקטובר 1938 הגיע הסרטיפיקט המיוחל והציונית הצעירה עלתה לפלשתינה. יחד עם עלית הנוער נקלטה בגבעת ברנר ומיומה הראשון התעקשה (שוב) לעבוד ברפת כמו הבחורים. כל עבודה פיזית שהגיע לסידור העבודה, לוטה היתה הראשונה להתנדב - אם לדיר אם לחליבה ואם צריך לפלחה. בינתיים בצריפי חברת הנוער היה אקשן גדול ובנות הנוער ולוטה בראשן לא טמנו ידם רק בעבודה. הקשר עם זאב התחזק באותו קיץ לוהט, ובפברואר 1941 הגיעו הוריו של זאב ליום הגדול- החתונה. לוטה וזאב שעבדו בעגלונות לא חשבו שזו סיבה לוותר על יום עבודה ואחרי משמרת היום התייצבו לחופה, ואחריה לאוהל ולעבודה. לא עבר זמן ארוך ותמר נולדה והשמחה באוהל הרקיעה. לוטה המשיכה לעבוד בעגלונות ואיך שהתפנה מקום בפלחה ועל הטרקטור, לוטה עברה לפלחה. לוטה נשלחה לעזרה למשגב עם בשנת 44' למרות שהיתה בהריון עם גדי שנולד באותה שנה. רק אז הסכימה לוטה לעבוד כמטפלת בכיתה של גורי פלטר, דן רון ויובל אפרת ששמרו איתה קשר כל השנים. דני נולד ב- 1952 והעתיד נראה נהדר. 16 שנים לא ירדה לוטה מההגה ומהעבודה המפרכת וב- 1965 שלוטה כבר סבתא 3 שנים, עברה לעבוד בקיטור, למשך 20 שנה. כל אותם שנים זאב עבד ב'אגד' ולוטה טיפלה לבד בילדיה. ב- 1979 נהרגה תמר בתאונת דרכים והמשפחה החלה להתכנס בעצמה. לוטה סירבה להישבר ולאחר טיול גדול בחו"ל עם זאב החלה לעבוד בפדיקור. לוטה שכל חייה סעדה חולים קשים בהתנדבות פוטרה מעבודתה ב- 1992 ושוב כמו זאב שהתנדב לעסוק בהקניית ערכי בטיחות לנהגי אגד, לוטה התנדבה לסייע במחלקה האונקולוגית ב'קפלן'. לאחר שזאב חלה טיפלה בו לוטה עד רגעיו האחרונים. רק עם מותו הירשתה לעצמה להישבר, למרות שחיוכה המקסים לא מש מפניה עד יומה האחרון.