בנימין נולד ב-3.1.1915 ליהושע ודינה שפירא, בעיירה גומבין ליד פלוצק שבפולניה. במשפחה היו תשעה ילדים. בנימין היה הילד החמישי. האבא היה חזן ידוע, הייתה לו תזמורת ומקהלה, כל בני ובנות המשפחה השתתפו במקהלה וניגנו בכלי נגינה. בנימין כמו כל ילדי המשפחה למד בבית ספר עממי ובבית ספר עברי. בנימין מעולם לא פיתח את כשרונו המוסיקלי, אולי זאת הצניעות האופיינית לו כל כך שלא הרשה לעצמו להתבלט במשהו. בשנת 1935 הצטרף להכשרה ל"החלוץ", ועלה ארצה באניית הפאר "ירושלים". הוא הגיע ישר לרמת רחל. שנה אחר כך הגיעה נעמי ביילין לרמת רחל והם התחתנו. נולדו להם שלושה ילדים, עדנה, טליה ויהודה. המשפחה שנשארה בפולין, לבד משתי אחיות נספתה בשואה. עד מהרה שלחו את בנימין ללמוד את מלאכת האפייה במאפיית "ברמן" הידועה. הוא קיבל מהם במתנה תנור אפיה שאתו עבד אחר כך בגבעת ברנר עשרים ושבע שנים. במלחמת השחרור הופגזה רמת רחל ופינו את הילדים והנשים. מרגע זה רמת רחל לא יכלה עוד לתפקד כקיבוץ וכל אחד ניסה להסתדר. המשפחה הגיעה לגבעת ברנר. בנימין התמסר למלאכת האפייה ונעמי השתלבה במתפרה. הילדים השתלבו במסגרות החינוכיות. המאפייה הקטנה הפכה לחגיגה גדולה של טעמים וריחות שמשכו אליה כל ילד וחבר. טעמו של הלחם היה בלתי נשכח. בנימין היה משכים קום בשתיים לפנות בוקר, יוצא בשקט אל המאפיה, מדליק את התנורים, לש את הבצק ומחכה לצוות שהגיע בחמש בבוקר לסיים את העבודה, ולגלגל את עגלת הברזל עמוסת לחם טרי לתוך המטבח. בנימין הכניס ללחם "תבלין" מיוחד משלו לב ואהבה. הוא נהנה עד לב השמיים לראות את הילדים והחברים אוכלים אותו בהנאה. יומו הגדול בשנה היה עם צאת חג פסח, הריחות שעלו מהמאפיה כיסו את כל הגבעה שילדיה הצטופפו ליד דלת המאפיה מחכים לבנימין שייצא עם הלחמניות, אותם הכין במיוחד לידי ג"ב. שנים רבות הכין בנימין והצוות המסור שלו לחמים מסוגים שונים, חלות מסולסלות ולחמניות לכל חברי וילדי ג"ב ולאורחי בית ההבראה. בשנת 1977 פקד אסון את המשפחה כאשר יהודה בנם הצעיר נפטר. עם סגירת המאפיה (מסיבות כלכליות) עבר בנימין לעבוד בנגרית בית, מה שהיה תחביבו העיקרי לאורך שנים היה ל'קריירה השנייה' שלו, והוא נהנה מכל רגע. בנימין נפטר 4.12.1997