אבא יקר הזמן להיפרד הגיע, ואנחנו מתקשים לעשות זאת. את אמא הכרת בכפר אהרון, ביליתם יחדיו ימים ולילות, והייתם יחד 53 שנים. אמא באה בעיקבותך לג"ב וכאן בניתם את חייכם והקמתם משפחה לתפארת. נולדו לכם 4 ילדים ואף אימצתם את יוכי. המשפחה התרחבה, גדלה במשך השנים ומונה כיום 10 נכדים, נינה אחת. במשך שנות ילדותינו אבא בילה את רוב שעות היום כנהג ב'תנועה' ואנחנו היינו זוכים ב״אבא של שבת״ ומבלים שעות בטיולים עם המשפחה ועם חברים. במהלך ה 23 שנים האחרונות אבא נלחם בסרטן כמו אריה, תמיד אופטימי ורצה רק לשמוע על הטיפול הבא. לאחר התפרצות המחלה נאלץ אבא לעזוב את עבודתו בתנועה (בגיל 59) ולהתמודד עם המחלה. לאחר כשנה הוא עבר לעבוד במוזיאון והיה מאוד גאה. זכינו לסיורים מודרכים ודרכו למדנו על ההיסטוריה של המדינה ושל הקיבוץ. במשך השנים עסק בגידול יונים שאהב מאוד ותמיד סיפר לנו על ימיו כיונאי בנערותו. בשבילו חידוש שובך היונים היה חשוב ומשמעותי והוא השקיע בזה שעות רבות. מועדון השרשרת היה חשוב לו מאוד ותמיד שמענו על כל תיקון, מציאה חדשה ונסיעות תצוגה. הוא אהב מאוד להצטרף לחברה ממועדון השרשרת למפגש והקפיד להגיע כשהרגיש טוב. תמיד תמיד עם מצלמה ביד מנציח את הרגע ואת היופי שראו עיניו, מקומות, אנשים ולאחרונה בעיקר ציפורים ומספר בהתרגשות על כל ציפור חדשה שנצפתה או צילום טוב שהצליח לאחר נסיונות רבים. ואם כבר הזכרנו רגעים איך אפשר שלא להזכיר את אוסף השעונים והתענוג שחווה בתיקונם. הבית של ההורים התמלא שעונים מתקתקים מכל עבר כשלכל שעון יש סיפור ואנשים הקשורים בו. בחודשים האחרונים המחלה התפשטה וכבר לא היה מה לעשות. המסע והמאבק בסרטן הגיע לסיומו. אבא , נזכור אותך תמיד כאיש משפחה, בעל אוהב, אב חם ודואג - וכבר מתגעגעים. מקווים שאתה נח עכשיו. אוהבים אותך כולם. לא נשכחך לעולם.