יונינה נולדה בשנת 1914 בעיירה יורבורג שבליטא לשמואל וחדוה חסליקוביץ'. היא התייתמה מאמה בגיל ארבע. אביה שהיה חייט עני התחתן בשנית, אך יונינה הייתה דחויה מהאם החורגת ואחיה החורגים. יונינה אהבה ללמוד אך בגלל קשיי פרנסה, נאלצה להפסיק את לימודיה ונאלצה לעזור בפרנסת המשפחה. אחר כך עברה לגור עם הסבא והסבתא שלה. שם ניסתה לחזור וללמוד והצליחה, אך ללמוד בגימנסיה לא עלה בידה. במקביל החליטה יונינה ללמוד מקצוע המקצוע שתמיד אהבה היה תפירה. בהיותה בת 15 הצטרפה יונינה לתנועת "הנוער הציוני", היא אהבה את הפעילות בתנועה, את תפקיד הגזברות אותו מילאה בנאמנות וחלמה לעלות לארץ ישראל. לאחר שסבה וסבתה נפטרו יצאה יונינה להכשרה. בהכשרה הייתה תופרת וחלמה וציפתה לעלות לארץ ישראל. בשנת 1939, המצב כבר היה קשה, הגרמנים כבר הגיעו לעיר. יונינה החליטה לצאת לדרך בכל מחיר. לקחה מזוודה קטנה אחת, הצטרפה לקבוצה ובדרכי נדודים ברכבות, ברגל ובאניות רעועות הגיעו בסופו של דבר לארץ לקיבוץ גבעת ברנר. כל בני משפחתה שנותרו בגולה, נספו בשואה. בגבעת ברנר היא הכירה את משה גרובר שהגיע מוינה באותה שנה, והם נישאו. אחר כך נולדו להם חנן וחדוה שהביאו שמחה רבה לחייהם. כל אותן השנים עבדה יונינה במתפרה הסלונית. למעשה כל ימי חייה נהנתה מעבודה שהיא מאוד אהבה לעסוק בה, אהבה את חיי הקיבוץ השלווים ואת המשפחה שהלכה וגדלה. לאחר שעברה לבית "שקמה" המשיכה יונינה לממש את כישוריה ב"עיסוקון" והייתה גאה ביצירותיה. נפטרה ב-25.6.1998