מיכאל נולד בליטא ב 1920 למשפחה דתית. לאביו היתה חנות למזון לבעלי חיים בקובנה והוא שלח את ילדיו לגמנסיות, מיכאל הגיע ל'יבנה', גמנסיה דתית. כשסיים את לימודיו החל ללמוד הנדסה כימית באוניברסיטת קובנה, שם פגש את אסתר. עם פרוץ המלחמה נאלץ להפסיק את לימודיו ולעבור עם כל היהודים לגיטו. לאחר 3 שנים של עבודות כפייה תחת השגחתם של הגרמנים הצליחו מיכאל ואסתר ואחיותיהם להמלט, ביום האחרון לפני חיסול הגיטו. הם ברחו אל אי נופש בו היתה משפחתם מבלה בחגים ובעזרת 'שייגץ' ידיד מהעבר הסתתרו על האי. רק שהגיעו רעמי התותחים של הרוסים לאזניהם חצו את הקוים. לאחר המלחמה חזרו לקובנה וגילו שמשפחותיהם שנותרו מאחור ניספו, ביניהם אימו של מיכאל ואחיו רפי. יחד עם זרם הפליטים נדדו בדרך לא דרך לאיטליה, שם בערב יום כיפור נולד חיים. רק בדרך נס שרד הפעוט את החורף. סרטיפיקט לא קיבלו בגלל התינוק וכך נתקע הזוג הצעיר והתינוק כשנתיים ברומא. לאחר קום המדינה עלו לא"י והגיעו לחיפה. מרבקה, אחותו של מיכאל עברו למרים אחותה של אסתר שגרה בגבעת ברנר. לאחר שקיבלו חדר בצריף ומסרו את חיים הקטן לבית הילדים יצאו לעבוד - אסתר כמורה ומיכאל כעגלון. יבבותיו של חיים הקטן שבמשך שנתיים לא מש מחיק אימו החזירו אותם לבית הילדים, ולקול מחאותיהם של חסידי 'החינוך המשותף' לקחו את הילד הביתה... מיכאל המשיך לעבוד בכרם ואחר שהיה למרכז הענף התמנה לגזבר הקיבוץ. בתום הקדנציה עבר לנהל את תנובה תל אביב. בינתיים המשפחה התרחבה ואל חיים נוספו רותי רפי ויעלי. מיכאל ואסתר כ'דוגמא חינוכית' עברו לגור ב'טיינר', בלב חברת הילדים התוססת. אופיו החביב של מיכאל שהיה גם מדריך נוער סייע להם להשתלב בחברה הצעירה. לאחר 'תנובה' שב מיכאל והיה לגזבר 'רימון' שנים רבות. מאוחר יותר נכנס לנעליה הגדולות של בת שבע איילון במועצה איזורית ברנר. המשפחה התרחבה, נכדים הופיעו מכל עבר והכל היה טוב.בשנים האחרונות סעד מיכאל את אסתר רעייתו שיחד ברחו מהתופת של הגיטו, יחד חצו את אירופה ויחד הקימו בית, עד שכשל כוחו.