מוטקה נולד באפריל 1945 בגבעת ברנר, להוריו מלכה ושמואל גלזר. בגיל 14 החל לעבוד כ"שוליית" מסגרות של יענק'ל רימון. זה האחרון לאחר שלימד אותו את סודות המקצוע, בא להוריו של מוטקה ואמר להם: "זהו, מעכשיו אתם יכולים לסמוך על שניים בענייני קירור". לאחר סיום לימודי י"ב התגייס מוטקה לנח"ל, סיים קורס קצינים ושירת במסגרת "שנה שלישית" כמ"פ היאחזות קציעות. כמפקד היאחזות צריך לשלב הכרעות בתחומי צבא, משק וחיי חברה ולדעת לתחם בצורה עדינה את הגבולות. מוטקה אשר השרה סביבו אוירה רגועה של סמכות, אופטימיות ושלווה, הומור מיוחד מפרק מתחים, הצליח כך להתגבר על הקושי הטבוע בפיקוד על צורה זו של יחידה צבאית/אזרחית. חברי ההיאחזות זוכרים את תקופת הפיקוד שלו כ"תור הזהב" של הגרעין. לאחר שחרורו חזר למשק, ריכז את החטיבה, למד בביה"ס להנדסאים, הקים משפחה עם שרל'ה ונולדו להם שני בנים: אורי ועופר. מוטקה נפל במלחמת יום הכיפורים ב 7 אוקטובר 73 כמ"מ חרמש בעת התקלות עם מארב מצרי בגזרה הצפונית של חצי האי סיני. להלן תיאור חלק מהקרב בו נפל מוטקה (מהאינטרנט) ב7.10 נכנס גדוד אסף, ע"ש מפקדו, אסף יגורי, ללחימה. קרבות הגדוד התחילו מוקדם מהצפוי כחפ"ק הגדוד נע בחוד ועבר בתוך מארב מצרי כשחצה את צומת רומאני באזור בלוזה. כמאה ועשרים אנשי קומנדו מצריים שהונחתו בלילה ממסוקיים פתחו על מאסף הגדוד באש תופת כשהם "תוקעים" קודם כל, את המאסף. כמה טנקים וזחל"מים נדלקו מיד. החפ"ק המשיך להתקדם בלי לדעת שהמאסף שלו בלחימה. המג"ד, יגורי, הופתע לשמוע את ד"ר גילר, רופא הגדוד, מדווח בקשר: "אנו מותקפים. יש נפגעים רבים. תזמינו. צריך מסוקים לחילוץ!" במארב היו כמה הרוגים: הקמב"ץ אילן אמיר, מרדכי גלזר מגבעת-ברנר (נהרג כשניסה לקפוץ מזחל"ם בוער), צבי גורן, בעבר יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העיברית, נהרג כשניסה לחלץ חיילים מטנק פגוע. שני מפקדי פלוגות נפצעו בקרב זה: עמיקם כהן וניסן כפרי. הפלוגה של יצחק בריק נשלחה להתמודד עם המארב. בריק: "חזרתי לאחור וראיתי שני זחל"מים בוערים. לידם שכבו אנשים פצועים. פתחנו באש והסתערנו לעבר הכח המצרי. המג"S יגורי הגיע בג'יפ שלו וצעק לאנשיו "להסתער!". הטנק של בריק ספג פגיעה ישירה. בריק נפצע בפני והחל לבעור הוא קפץ מהטנק והתגלגל על החול לכבות את האש. למרות הכאבים המשיך בלחימה. נגמ"ש שהצטרף לכח הסתער לעבר המצרים באש מקלעים ורימוני יד. נהג הנגמ"ש דרס כל מי שעמד בדרכו. "זה היה הרגע בו הבנתי שזו לא מלחמת ששת-הימים, זו מלחמה אחרת" סיפר יצחק בריק.