מוטקה נולד בז'וסלי שבליטא למשפחה בת 7 נפשות. אביו היה סוחר ומוטקה סייע בידו. בשנה האחרונה ללימודיו נאלץ להפסיק ללמוד לאחר שדודו, אביה של ציפורה דן (רוזין) נפטר והוא 'התמנה' למלא את מקומו. יחד עם בן דודו נסע מוטקה בכפרים למכור את הסחורה. מוטקה הלך לתנועת 'החלוץ' ולהכשרה וב-1935 עלה לא"י. כל משפחתו נותרה בליטא ונספתה בשואה. יחד עם ציפורה בת דודתו עלה בדרך לא דרך והגיע לחיפה ומשם נשלח לגבעת מיכאל, קבוצה שישבה בנס ציונה ועבדה בפרדסים. מוטקה, שהיה עגלון מדופלם, נפצע במאורעות 36 כאשר העגלה שלו הותקפה מהמארב, הבחור שישב לצידו נהרג במקום והוא נחלץ בנס. מאוחר יותר עלה הגרעין שלהם להתיישבות בדפנה. שם מחצית הזמן נלחמו בקדחת ובחצי השני בבריטים ובחברי קיבוץ דן הסמוך...על הנקודה של הקיבוץ... בעזרת פרופ. מר מראש פינה עברו החברים את הקדחת. בדפנה עבד מוטקה בחקלאות והיה במשך תקופה ארוכה שומר שדות, רכוב על סוסה. באותם ימים היה ליהודי הגליל קשר טוב עם ערביי האיזור ועם הצרפתים שהגיעו מסוריה. הם היו מתארחים בכפרים שליד הבניאס, מטפסים לחרמון וסוחרים עם הכפריים, והערבים והצרפתים היו מבקרים בדפנה. לאור קשריו הטובים עם השכנים הפך מוטקה ל'סוחר בשר' עבור הצבא הבריטי. אל אחת מנסיעותיו כעגלון הצטרפה רחל שהיתה חדשה בסביבה, והרומן היה לחתונה ומשפחה. נולדו מאיר ויחיאל ורחל רצתה להיות קרובה לאחותה. המרחק מהמרכז הפריע לה ולאחר מאבקים ארוכים עם מוטקה ומזכירות דפנה עברו הגורדונים לגבעת ברנר, שם נולד יצחק. בגבעה השתלב מוטקה ברפת והיה לשוחט הקיבוץ. לאחר תקופה החליט לעבור לגן הירק ולחזור לעגלונות. כשהתפנה מקום בפרדס עבר מוטקה לשם והתמיד שנים רבות בפרדס. לאחר שהחלו בעקירת הפרדסים עבר מוטקה החרוץ למחסן הפרודוקטים, יחד עם הסיגריה הנצחית שהיתה דבוקה לפיו. על מוטקה סיפרו שהיה מדליק גפרור אחד ביום, בבוקר. כל פעם שחש צריבה בשפתיים היה זורק את הבדל, לא לפני שהיה 'מתניע' את סיגרית ה'דפנה' (לזכר הימים בצפון) ואחר כך ה'נובלס'. עד יומו האחרון עבד מוטקה באקונומיה עם ה'שין' המתגלגל ועם הדאגה הבלתי פוסקת לילדיו. כשנפטר כתבה לו אחת מנכדותיו: "סבתא מתה כשהייתי בת שנתיים. אני זוכרת אותה מהתמונות, אבל אותך אני מכירה מהלב".