לוצ'אנסקי נולד בעיר ויניצה שבאוקראינה בשנת 1876. בגיל עשרים החל ללמוד פיסול בבית הספר לאמנות באודיסה. עם סיום לימודיו גויס לצבא הרוסי. בשנת 1903 עקר לפריז. התקבל לאקול נסיונל סופרייר דה בוזאר, שם השתלם ועבד בסדנה של הפסל הצרפתי אנטונן מרסייה. יצירותיהם של הפסלים אוגוסט רודן, אריסטיד מאיול ושרל דספיו הותירו בו רושם עמוק. לוצ'אנסקי הציג את יצירותיו בתערוכות שונות בפריז. כמו כן ערך מסעות באיטליה, בהולנד ובשווייץ ובשנים 1931/2 שהה בארצות הברית, שם יצר והציג תערוכות בכמה ערים. בימי מלחמת העולם השנייה נמלט מפריז לדרום צרפת ומצא מסתור בחווה מרוחקת. הוא המשיך ליצור גם בתקופה זו, למרות תנאי המחסור והרעב. עם סיום המלחמה שב לפריז ואף הצליח להעביר לפריז את היצירות שפיסל בימי המלחמה. זמן-מה אחרי שחזר לשגרת היצירה נפגש בפריז עם כמה אנשים מארץ ישראל ובהם אהרון ציזלינג אשר עוררו בו רצון לעלות לארץ ישראל וליצור בה. בראשית מלחמת השחרור שהה לוצ'אנסקי בארץ במשך כמה חודשים ואחר כך שב לפריז כדי לאסוף את רכושו ולשוב לארץ ישראל. כבר בזמן היעדרו מהארץ נערכו תערוכותיו הראשונות בארץ בבצלאל בירושלים, באולם "ביתנו" בחיפה ובמשכן לאמנות בעין חרוד. בראשית 1949, בגיל 73, עלה לוצ'אנסקי ארצה והביא עמו את כל רכושו ויצירתו. מאות מיצירותיו מסר למשכן לאמנות על שם חיים אתר בקיבוץ עין חרוד איחוד. לוצ'אנסקי עצמו השתקע בגבעת ברנר, שם הוקם בשבילו "בית לוצ'אנסקי" ובו אטלייה ויחידת מגורים. הוא המשיך לפסל וליצור במשך יותר מעשרים וחמש שנים במקומו החדש. בשנת 1976 זכה לוצ'אנסקי בפרס על שם מאיר דיזנגוף לאמנות. נפטר ב-1978 בגבעת ברנר והוא בן 102. (מתוך ויקיפדיה)