קורט נולד ב- 1912 באוסנבריק למשפחה שחיתה בגרמניה דורות רבים. ספר היוחסין המשפחתי מגלה שמשפחת פלטאואר חיתה בגרמניה משנת 1750 בערך. למשפחה היה בית מסחר ואבי המשפחה היה בעל תפקידים מכובדים רבים בעירייה ובקהיליה המסחרית. קורט מגיל צעיר היה על גלגלים וכמובן שלאביו היה מכונית פרטית איתה אפילו הוביל את האם לבית החולים בחורף 1912. לאחר שסיים את בית הספר היסודי נשלח קורט ללמוד מסחר ואביו ייעד אותו לרשת את העסק. בינתיים עלו הנאצים לשלטון וההורים נאלצו למכור את מרבית רכושם, ונותרה רק סוכנות המכוניות והמוסך, בהם אהב קורט לבלות יותר מכל. כבר בגיל 16 קיבל רשיון לאופנוע ועד גיל 18 היה מורשה לנסוע על כל רכב גלגלי. חלומו הגדול היה הטיס, כנער היה מבלה שעות בשדה התעופה הקטן, עוזר למלא דלק, לתקן ו..חולם. באחת ההיתקלויות עם הנאצים הוכה קורט ואושפז בבית חולים. עוד קודם פגש קורט את אליעזר ורטהים ויחד היו מסייעים בהובלות שונות לאנשי ההכשרות באיזור, וכשהבין שאין טעם להשאר בגרמניה, למרות רצון אביו ביקש וקיבל סרטיפיקט מקצועי לעלייה. באוגוסט 1934 עלה לא"י,עשה טיול של שבוע בארץ והמשיך ישר לגבעת ברנר, עליה שמע מאליעזר. למחרת כבר נשלח לעבוד בפרדס ואחר כך בשל מימדיו הגדולים - לחפירת בארות. לאנשי סידור העבודה סיפר על שליטתו בכל סוגי הרכב, אך בשל גילו הצעיר והותק הדל המשיך לחפור, עד שהתפנה מקום בעבודה כטרקטוריסט. מהר מאד השתלב בעבודה הטכנית ובמשך 12 שנה חרש, יישר וחפר עם הטרקטור. בעבודתו פגש את האנגלים ובעזרת שליטתו רכש לו ידידים רבים ביניהם. ליד הלול פגש בלולנית לוצי (לימים לאה) וב- 1935 נישאו השניים. הוריו של קורט הספיקו להגיע לחתונה אך חזרו לאחר מכן לגרמניה וניספו בשואה. לקורט ולאה נולדו 3 בנים - גורי, אלדד ורפי. כשהוחלט בגבעת ברנר לרכוש 2 מניות בקואפרטיב 'דרום יהודה' (לימים 'אגד') נבחרו באסיפה לתפקיד קורט מאייר ודולפוס שלא התקבל לשורות הארגון. קורט נכנס במקומו לכסא נהג האוטובוס עליו ישב יותר מ- 30 שנה. את רוב מלחמות ישראל בילה קורט על מושב האוטובוס, במלחמת העצמאות יצא קורט ליד מרדכי ולשאר גבולות המדינה החדשה ולא פעם נרגם האוטובוס באבנים. בין המלחמות הוביל בתחילה יחד עם קורט ואחר עם זאב אונה רבבות נוסעים מג"ב לת"א ובחזרה. גם ב'אגד' הוקירו את כישוריו המקצועיים וקורט שימש בתפקידים רבים בקואופרטיב. יחד עם לאה גידל את הבנים שאחד אחד הגשימו את חלום ילדותו והיו לטייסים. כמו שאביו לימד אותו לנהוג עוד בטרם החוק התיר לו, כך גם קורט ה'יקה' לקח את בניו עם האוטובוס לשדות והקנה להם את יסודות הנהיגה. עם השנים האוטובוס היה לאווירון, וגאוותם של ההורים נסקה. בגבעת ברנר לא ידעו ל'אכול' את נושא הטייסים חברי המשק. בתקופת גורי הגיע לג"ב מפקד החיל עזר ויצמן וניסה לשכנע ללא הצלחה את האסיפה בחשיבות שירות בני משקים בחיל האויר. לאלדד כבר לא היתה ברירה והוא עזב את המשק עם הגיוס. רפי כבר התקבל כחבר לפני שהתגייס. קורט ולאה עמדו לצד בניהם ותמכו בהם ללא סייג . חרף המחלוקת עם הקיבוץ על דרך הבנים, קורט היה ונשאר חבר נאמן והיה שלם עם דרכו הקיבוצית. במלחמת יום הכיפורים נפל גורי בשבי המצרי והיה השבוי בעל הדרגה הגבוהה ביותר. עוד סיבה לדאגה. לאחר שפרש קורט מ'אגד' המשיך לשבת על כס הנהג - הפעם כנהג בית. הוא המשיך לנהוג עד שכלו כוחותיו. באותם השנים גם התמסר לתחביב הצילום. חומר נוסף ראיון עם חנה שטראוס 1987