בת שבע נולדה בקישינב ב- 1910 כבת שישית למשפחה עם 7 ילדים. בהיותה בת 10 עלתה עם כל משפחתה לארץ ישראל בעקבות האח הבכור. המשפחה התיישבה בסג'רה שבגליל. שנות הילדות בגליל היו עבורה שנים מאושרות חרף העוני והמחסור שהיה אז בארץ.בגיל 17 החלה ללמוד בבית ספר לאחיות בצפת. מאורע שנחרט בה עד סוף ימיה היה בתקופת מאורעות תרפ"ט כאשר היתה בדרכה לבית החולים, נאלצה למצוא מחסה מהמון ערבי מוסת שהשתול בעיר וערך פוגרום. לאחר תום לימודיה עברה לעבוד ב'הדסה' תל אביב, שם פגשה את מאיר ונישאה לו.במשמרת הלילה שלה, ב- 1933 הובאה גופתו נקובת הכדורים של ארלוזורוב, רצח שהטביע חותם עמוק בנפשה ובקרב הישוב בארץ.לאחר גיוסו של מאיר לבריגדה עברה לעבוד כאחות ראשית בבית היולדות ברחובות, ויילדה רבים מבני גבעת ברנר שנולדו באותה תקופה. ב- 1943 הצטרפה לג"ב עם בנצי הקטן כאשת חייל ואחר התקבלה כחברה. לאחר המלחמה חזר מאיר למשק ובת שבע החלה לעבוד באיזולציה והתמידה בטיפול בחברים במשך יותר מעשרים שנה. במהלך אותה תקופה גויסה כאחות ב'בית ישע' ונשלחה לסייע גם לקיבוץ הצעיר, בית גוברין. עם הצטרפותה של בתה שרה לצוות האחיות עברה בת שבע לעבוד ב'בנגלי'.מותו של מאיר בעלה ומחלתה הקשה פגעו בה קשות אך היא נאבקה בגבורה והקפידה לאסוף את משפחתה מדי שבת וללכדה, עד שנפטרה.חומר נוסףחוברת זכרון - 1983