בלהה נולדה בסוף שנת 1915 בליטא כבת בכורה למשפחה בת 8 נפשות. הבית היה ציוני, האבא היה עסקן של ה'קרן הקיימת' ואפילו קראו בבית 'דבר'. לאחר הלימודים יצאה בלהה להכשרה חרף התנגדות הוריה שחששו מהעליה לא"י. עם עלית הנאצים, לבלהה היה ברור שהיא חייבת לעלות, ובבית 'החלוץ' בממל קיבלו כל החלוצים התראה לעזוב ולעלות בעליה הבלתי ליגאלית לארץ. 100 רובל היה צריך כל אחד להביא ובלהה ידעה שבביתה גם אין את הכסף וגם מתנגדים לעלייה. בלית בריה היא נסעה באמצע הלילה לדוד עשיר שגר החוה, והוא נתן לה את הכסף וברך אותה. למרות ההתנגדות ליוותה אותה המשפחה לתחנת הרכבת שיצאה לנמל קוסטנצה. אניית הבהמות 'טייגר היל' עליה עלו החלוצים סובבה שלושה חודשים בים. חברה טובה של בלהה נפטרה לה בידיים מדיזנטריה וגופתה הושלכה לים. עם הגעת האניה לארץ, ספטמבר 1939, השתלטו עליה האנגלים. תושבי תל אביב התערבו בין העולים, ובלהה שהיתה חולה אנושה בדיזנטריה הובהלה על אלונקה ל'הדסה הר הצופים'. עם הרבה מזל וטיפול מסור בלהה התאוששה, וכשבאו לראיין אותה - לאן היא רוצה להגיע, ענתה מיד - לגבעת ברנר. שם היו חבריה מההכשרה. הקליטה לא היתה קלה. בלהה שעבדה במטבח נאלצה ביום לספוג את טענות החברים היוצאים לעבודה, על מנת האוכל הזעומה, ובלילה את מכת הפשפשים שניחתה על הצריפים. עם הזמן התאקלמה והחלה לעבוד במטבח בית ההבראה. במסיבת רווקות/ים שנערכה עם שוטרי הסביבה פגשה את דב פורטנוי, חבר נען, ונוצר הקשר. לאחר שנישאו נולדה להם בת, נילי, שנפטרה בגיל חצי שנה, טראומה שליוותה את בלהה שנים ארוכות. בעזרתו של דב האופטימי והאוהב, התרחבה המשפחה ונולדו עדנה, יואב ואבנר. בלהה ליוותה את כל ילדיה - בבית הילדים, בבית הספר, בכדורסל ובצבא. היא היתה אם גאה מאד. 40 שנה עבדה בלהה בבית הבראה, דב היה רוב השנים מחוץ לבית, ב'תנובה', ולאחר פטירתו התמסרה למשפחתה, לחוג הציור ולקריאה. חומר נוסףראיון עם חנה שטראוס 1990