זאב נולד בהמבורג גרמניה ב- 1914 לאביו רופא השיניים ואמו שאביה האמיד היה הדירקטור של חברת הספנות האנגלית 'קונטלריין' שעבדה עבור גרמניה. שורשי המשפחה מהעיר אונה שסבו של זאב היה ראש העיר מגיעים עד 1640. במלחמת העולם הראשונה שרת האב כרופא שיניים בהמבורג וזאב בן ה- 3 זכר תמיד איך הצדיעו לאביו הקורפורל.. זאב גם זכר את ה'טיטה' אותה שקית ממתקים עם שפיץ שבקושי הצליח להרימה. יחד עם אחיו הארי ואחותו זכו לילדות מאושרת למרות שבתור ספורטאי מצטיין זכה לא מעט למכות מהגויים הקנאים בבית הספר. כשבגר הצטרף זאב לתנועה הציונית 'ברית עולים', למד מסחר והיה פעיל ב'מכבי'. ב- 1933 יצא זאב להכשרה בצרפת עבד בחוות ענק של בקר וזכרונותיו מלבד העבודה המפרכת היו גבינות העיזים והיין האדום שנשפך לגרונו כמים..בימי ראשון היה יוצא היינץ לבלות בכפר. לאחר שסיים את ההכשרה שב להמבורג שם כבר הנאצים החלו להציק ליהודים ובאחת השבתות, שעה שהתרים כסף לקק"ל נעצר זאב ע"י הבולשת הגרמנית. לאחר ששוחרר ע"י אביו גוייס זאב לצבא הגרמני ולמזלו הרב שוחרר מיד בשל מוצאו היהודי. בספטמבר 1935 עלה לארץ ישראל והגיע לקבוצת 'החוגים' ברעננה. בשל הפשפשים הרבים בנו זאב וחבריו סוכות על עצי האקליפטוס. העבודה בפרדס היה הדבר הטוב והקל באותם ימים..3 הדברים שהכי הציקו לייקה הצעיר והמחונך היו: מחסן א' - שאליו החרימו את כל הרכוש הפרטי, מקום בו הפכו כל חולצות המשי שארזה אימו, לרצועות בד עבור בנות הקבוצה, המקלחת המשותפת והקרה שבה היתה גם אמו שהגיעה ב- 1938 יחד עם אביו, צריכה להתקלח, ותנאי המגורים האיומים.. מהדברים הטובים שזכר זאב היתה האוירה הטובה, הריקודים עד הבוקר וההווי של צעירים בני 25. ברעננה למד זאב עוד 2 דברים: אפייה ועגלונות וסיפור חביב היה לו עם אביו שהיה רופא שיניים ברעננה וזאב אפה לו לחמניות. האב רצה להודות לו על שהכניס ללחמניה גם צימוקים וזאב לא יכול היה לגלות את האמת על הדברים הכהים שנראו..זבובים!! את הלחם מכרו במושבה וכך היה זאב גם לעגלון. ואז ב- 1938 עלתה הקבוצה להתיישבות במעוז חיים. לאחר תקופת המאורעות והעבודה בים המלח עלתה הפלוגה של זאב למעוז חיים, וזאב התמנה אופה של הקיבוץ. קפדנותו הייקית לתנאים במאפיה הובילו לסכסוך קשה עם מזכירות המשק אך העקשנות ניצחה ולמעוז היה לחם טרי וטוב. בשל החום נאלץ ב- 1940 זאב לעזוב - והוא הגיע לגבעת ברנר, שם חי אחיו הרי שבדיוק היה חולה ושכב ב'בית הגדול'. אחת מידידותיו לנוער, לוטה ינקוורנר באה לבקרו וכך הכירו זאב ולוטה. זאב עבד כעגלון והוביל ירק מהפלחה יחד עם לוטה, עד שהמשמרת המשותפת על מושב העגלון היתה ל..משפחה. נולדה תמר ואחריה גדי ודני. זאב גוייס כגפיר ונוטר למשמר הישובים והתקדם במעלה הדרגות של הצבא הבריטי תוך כדי שמירה על הקשר עם חבריו ב'הגנה'. בין תפקידיו מחסנאי בבית הכלא עתלית שם פגש עבריינים רבים וצבר חוויות וסיפורים רבים. ה'הגנה' מינתה את זאב למפקד המקום ואחת ממשימותיו היתה הברחה של שליחים שנתפסו בעליה הבלתי ליגלית. בין אותם חברים היו משה צמח שהגיע עם אנית 'אף על פי כן', איילה ארליך ועוד. התפקיד הבא היה בגבעת ברנר שם מונה זאב לאחראי על ה'סליק הקטן' - הסליק לאימונים ששימש את החברים עד מלחמת העצמאות. ב- 48' גוייס זאב לממשל הצבאי ושירת בעיר מגדל לימים אשקלון. לאחר מכן חזר למשק למושב העגלון, היה רכז תחבורה וב- 1952 בלחץ המזכירות גויס כנהג ל'אגד' יחד עם קורט פלטר (צוות שזכה במרוצת השנים לכינוי - השמן והרזה). הם החליפו את קורט מאייר ודולפוס. זאב התנגד נמרצות אך בסופו של דבר קיבל את דין התנועה, דבר שלא הצטער עליו כל חייו. הוא נהג על האוטובוס במשך 27 שנה - עבודה מפרכת של משמרות, קהל לעיתים פרוע והרבה הרבה נהיגה בתנאים קשים. שוב עמדה לו מיומנותו הטכנית הגבוהה וה'ייקיות' שסייעה לו לבצע את תפקידו, למרות שלא מעט חברים זכרו אותה פחות לטובה... לאחר מותה הטרגי של תמר, בתו הבכורה ב- 1975 ביקש זאב מ'אגד' להתמנות לקצין בטחון וזהירות בחברה - עבודה שעשה בהצטיינות ובדבקות. הוא ראה את נושא 'בטיחות בדרכים' כצוואה של תמר והקדיש לה את כל כוחותיו. לאחר שפרש מ'אגד' ועשה טיול בעולם עם לוטה (בעקבות בנו דני) חזר למשק ועבד כנהג ב' רימון'. זאב שעבד ב'אגד' כ- 30 שנה ראה בה את ביתו השני והיתה לו ביקורת לא מעטה על צורת החיים בקיבוץ. את שנותיו האחרונות בילה בקרב משפחתו תוך שהוא עוקב בדאגה אחר הנעשה סביב, ובעיקר איך נוהגים הצעירים של היום.