עתליה נולדה בתחילת המאה ה- 20 בווהלין שבפולניה. בתחילת שנות ה- 20 עלה אביה יחד עם אחיו לוין קיפניס לארץ ישראל והאם נותרה עם ילדיה מאחור, מחכה לסרטיפיקטים המיוחלים. לאחר שנה וחצי עלתה עתליה יחד עם משפחתה לארץ והתאחדה עם אביה בתל אביב הקטנה. שנות נעוריה בת"א הקטנה זכורות לה כנפלאות. לאחר סיום לימודיה יצאה ללמוד בסמינר לגננות כשדמותו של הדוד הסופר והמורה לוין ריפניס מלווה אותה תרתי משמע. עתליה שהיתה מלאת אנרגיה חיפשה אקשן בחייה ובאחד מביקוריה אצל ידיד ברחובות נסעו לבקר בגבעת ברנר. השנה היתה 1930 והראשון שנתקלו בו בגבעה היה אליעזר גרביצקי (רגב). כששמע שעתליה היא גננת שמחפשת קיבוץ הציע לה לבוא. עתליה נכנסה לגן שהיה מנוהל ע"י גננות מגרמניה שדיברו אל הילדים גרמנית ועברית ייקית. מיד החלו מאבקי יוקרה 'מקצועיים' כשהייקיות אינן מרפות מהגננת העבריה. יומה הגדול היה כאשר הצליחה ללמד את איתן ירקוני הקטן לשיר בעברית, אך לאחר שנה וחצי 'נשברה'. כשהחל הגיוס לסדום התנדבה מיד ובילתה שנתיים בים המלח. כשחזרה השתלבה במרפאה ובמשך שנים היתה יד ימינו של ד"ר גלזר. בינתיים התקשרה להנס הלר הצלם ויחד הקימו משפחה ונולדו אלי ואמנון. לאחר מלחמת העצמאות יצאה לעזרה בבית גוברין והיתה מבקרת את 2 ילדיה אחת לשבועיים! חנן בעלה שכל השנים היה מגוייס נשאר עם הילדים. פעם עלתה עתליה עם טנדר על מוקש וניצלה בנס. לאחר הגיוס שבה עתליה לבית הילדים ואחר לכרם. חנן נפטר בגיל צעיר ועתליה נשארה עם שני בניה. בשלב מסויים עברה עתליה לעבוד בספריית בית הספר ודורות של תלמידים נהגו לבלות אצלה ונהנו מכל רגע. בשנת 1975 נפל אלי בתאונה מבצעית ועתליה נאלצה לגייס את כל כוחותיה כדי להתמודד עם האסון הנורא. חיוניותה הרבה ועולמה הפנימי הכה עשיר סייעו בידה. עתליה זכתה לעבור אל המאה ה- 21 בצלילות רבה וכך יזכרו אותה כולם.