גבריאלה נולדה ב-1929 בנובי סונץ' שבמחוז קרקוב בת ללוטקה זלטה זהבה, אישה משכילה חזקה ונאה, עסקנית ידועה שאף כיהנה כנשיאת ויצו העירוני ויהודה יצחק קנבל - אידק, שהיה איש עסקים מצליח מאוד, אחות לרותה ז"ל, ושולמית ז"ל. אביה של גבריאלה היה פעיל מאוד בתנועת "פועלי ציון" ועסק רבות בפוליטיקה. זלמן שז"ר היה ידיד קרוב של המשפחה ותמיד אירחו פעילים מארץ ישראל. גבריאלה גדלה בבית אינטלקטואלי ומוזיקלי. בהיותה בת 10 פולשים הגרמנים למערב ומרכז פולין, וגבריאלה ומשפחתה בורחים מזרחה לכיוון רוסיה ולאחר מספר שבועות מועברים ע"י הרוסים למעמקי סיביר. הם חיו בתנאי קור נוראיים ובתנאי מחייה קשים, עד שב-1942 מוקם צבא אנדרס ואיתו מגיעה גבריאלה לאיראן למחנה הילדים "בית הילד היהודי". ב-1943 ולאחר מסע של שלושה שבועות אשר חצה את הודו, מצרים ומשם לעתלית, הגיעה גבריאלה כחלק מ"ילדי טהרן", לבדה, סוף כל סוף לארץ ולגבעת ברנר, בו התחנכה בקבוצת ילדי העולים מאירופה בליוויה המסור של בת שבע איילון. בגיל 18 עוברת גבריאלה ניתוח קשה בגבה ומרותקת למיטתה במשך חצי שנה, ולמרות זאת כשפורצת המלחמה ב-1948 לא מוותרת על חלקה במערכה ועל אף שלא גוייסה, היא תרמה את חלקה בגדוד הראשון של הפלמ"ח בחטיבת יפתח ודאגה להאכיל ולהשקות את החיילים בזמן ההפוגות. באוגוסט 1948 הצטרפה לחברי ההכשרות מגבת ואשדות יעקב שהקימו את קיבוץ יפתח בגליל. את נתן הכירה גבריאלה בגבעת ברנר ובמאי 1950 נערכה חתונתם על גג ביתם של הוריה בתל אביב בנוכחות כל החברים מיפתח שהגיעו לחגוג איתם. גבריאלה למדה חינוך לגיל הרך בסמינר הקיבוצים והיתה לגננת הראשונה קיבוץ יפתח, שם נולד בנם הבכור גיורא. במאי 1953 בעת ימי הפילוג הסוערים בקיבוץ המאוחד, עוזבים נתן וגבריאלה את יפתח ועוברים יחד עם עוד חברים לקיבוץ גדות שבעמק החולה. בגדות עובדת גבריאלה כגננת ושם נולד בנם השני רני. ב-1956 מצטרפת גבריאלה עם הילדים לנתן שעושה שליחותו צרפת במטרה לגייס נוער יהודי לעליה ושבזכות כך הוקם קיבוץ משמר הנגב. ארבע שנים פעילות ומשמעותיות בפריז מסתיימות בחזרת המשפחה לגבעת ברנר. בגבעת ברנר גבריאלה עובדת כמטפלת בשתי כיתות. במסירות ובאהבה מגדלת ומטפחת ילדים ונוער אשר שומרים לה חסד נעורים לאורך כל השנים. היא חוזרת להיות גננת בגן הילדים של מרכז קליטה ועוזרת לילדי העולים ללמוד עברית ולהשתלב בחיים החדשים. לאחר שנים רבות של עשייה חינוכית עוברת גבריאלה לעבוד במטבח ומנצחת בגאון על מטבח התינוקות והבישול הצמחוני, מכניסה יצירתיות וטעמים המיוחדים והמייחדים אותה. בנוסף היתה שנים רבות אחראית יחד עם לייבלה בוועדת קשר על חבילות ופינוקים ושמירת קשר עם כל חייל וחיילת. פעמיים הוענק לה תואר "אשת השנה" של גבעת ברנר על פועלה הרב. בגבעת ברנר נולד אורי ואחרי מספר שנים נולדה מיכל. לאורך כל חייה צרכה גבריאלה תרבות ושירה והיתה אישה מאוד יצירתית ועסקה רבות במלאכות יד שונות. טבע, טיולים וחתולים היו מאהבותיה גדולות. בעשרים השנים האחרונות גילתה את עולם הציור בו הפליגה למחוזות הטבע והפרחים אותם כל כך אהבה. שעות של ציור הפיגו מעט את כאבה הגדול על לכתם של גיורא ונתן בטרם עת. למשפחה מצטרפים לאורך השנים 11 נכדות ונכדים וארבעה נינים, וגבריאלה סבתא מדהימה ומשקיענית, שומרת, מאכילה, מלמדת, שרה וחוגגת איתם את החיים. בשש השנים האחרונות מצטרפת תמרה המטפלת למשפחה ובמסירות אין קץ דואגת ומלווה את גבריאלה עד יומה האחרון.

גבריאלה אלתר