שלמה נולד בליטא ב- 1907.הסבא היה סופר סת"ם ואביו של שלמה חלם גם הוא להמשיך במסורת. קשיי פרנסה אילצו אותו לשמש כמלמד ב'חדר' וכל עולם המשפחה היה קשור לבית הכנסת. כמו אביו למד שלמה בישיבת סלובודקה ולמורה - רבי שלו הוא ייחס את כל ערכי המוסר היהודי שקיבל. עם הכרזת בלפור והתגברות האנטישמיות החליט להצטרף ל"החלוץ" אך לא ויתר על סיום לימודיו. חלומו היה להיות מורה עברי. לאחר סיום לימודיו הוחלט לצרפו להנהלת מרכז ה'חלוץ'. עם פרוץ מאורעות תרפ"ט ב- 1929 אמר שלמה לחבריו: או סרטיפיקט או שאני פורש מהמפלגה". האולטימטום התקבל ושלמה עלה ב- 1930 לא"י. אחד מהחלוצים ששלח שלמה מליטא לארץ היה יצחק בלומברג (מור) וממנו שמע על גבעת ברנר, וכך הגיע. ביומו הראשון בגבעה התפנה יום עבודה בפרדסי רחובות ושלמה נשלח לעבודה. זה היה המפגש הראשון שלו עם הטוריה..אחד התימנים בפרדס קלט אותו יפה ולימד אותו את סודות כלי העבודה החדש. שלמה היה לפרדסן. באותה השנה היתה תחרות קשה עם הפועלים הערבים ובעזרת התימנים משעריים הצליחו שלמה וחבריו לשמור על מקום עבודתם יקר הערך. שני זכרונות חזקים היו לשלמה מאותה תקופה. יעקב שטרן, שסמילנסקי הוקיר והעריך (ואף נשא הספד נרגש על קברו) ומלוין, שהיה טרקטוריסט קבוע בפרדס, נתפס ע"י סמילנסקי אוכל אשכולית..ופוטר מהעבודה. שלמה כתב ביומנו: מלווין נכשל! (בשמירה על מקום העבודה..). בויכוחים הסוערים בין הייקים לליטאים שלמה תמיד ניסה לחפש את המשותף. שלמה היה בין נוטעי הפרדס הראשון יחד עם אברהם כץ וזליג אבן והתמיד שנים ארוכות בענף זה. שלמה התנדב לכל משימה, גם לעבודה במפעל רוטנברג בגשר וגם בים המלח וסיפורי זכרונותיו מימים אלו מרתקים. כשחזר שלמה לג"ב התמסר ללימודי העברית לחברים והיה בין 'מחיי השפה' בעיקר לתלמידים יוצאי גרמניה (ייקים). בשנת 1938 נשלח שלמה לליטא לארגן את גרעיני ההכשרות לעליה לארץ. בחושיו הבחין באנטישמיות וניסה לשכנע כמה שיותר יהודים לעלות לא"י. מנגנוני הבירוקרטיה שם ובארץ עצרו את התהליך וכל חייו חשב שלמה שהיה ניתן להציל יהודים נוספים, אם היו עולים בזמן לארץ. שלמה היה בין קובעי הכיוונים התרבותיים בג"ב, יוזמי ההגדה הקיבוצית ומסורות חדשות שהוא וחבריו החלו בג"ב.שלמה עבד שנים רבות בפרדס ביום ובערב בספריה, והצליח לשלב בדרכו בין 'הספר' והטוריה, אותה קיבל מתימני חביב בקיץ 1930